Oct 26
Oct 26
Oct 26
בספר ביאוגרפיה של הרב פרומן שהבת שלו כתבה, יש קטע מעניין. הוא כבר היה רב של תקוע כמדומני, ועדיין היה מסוגל לקום באמצע הלילה ולשאול ספק את עצמו ספק את הסובבים אותו: ומי אמר שהקב”ה בכלל קיים? אולי כל זה סתם שיכנוע עצמי?
מה זה אומר לי? אומר לי משהו חשוב. שהקשר של היהודי עם הקב”ה וממילא ניתן ללמוד מזה הקשר של החסיד עם רבו זה לא משהו סטטי כפי שהאנשים רגילים לחשוב. זה משהו דינמי. יש בו עליות וירידות. קירוב וריחוק. סוג של “ריקוד”. שיש בו “צעד לפנים צעד לאחור” (ווארט של בעל שם טוב שהרב אוהב לצטט)
אז כן, יש כזה ריקוד. וזה דוקא המצב הבריא והתקין. בעצם זהו כל הרעיון של שיר השירים
כלפי מה אני אומר את זה? – ישנם אנשים שעצם הרעיון שהקשר שלהם עם הרב זה לא משהו סטטי כבר מבהיל אותם. אבל יש לומר בדיוק ההיפך! זה שיש לך עליות וירידות בקשר עם הרב. זה שיש לך לפעמים ספקות בהרב שלך – אולי זה דוקא מורה על כך שאתה באמת קשור למישהו?
Oct 26
הקב”ה ברא את העולם כי הוא זקוק לאהבה. זקוק למישהו לאהוב אותו, ושיאהב אותו בחזרה
שיעור של הרב יצחק גינזבורג שליט”א מוצאי שבת סליחות ע”ז
Oct 26
השיעור של הרב ליארצייט של הרב קוק זצ”ל https://youtube.com/NPETBEGK1qk
עיקר סוד התשובה שהתשובה נמצאת בתוך החטא. התשובה הוא הכוח המניע את כל העולם. מאז ששת ימי בראשית, מה שמקדם את העולם, מה שמניע, סוד פנימיות הקו, שהוא פנימיות הזמן, הוא כוח התשובה.
אנו לומדים חת”ת. מה זה חת”ת? זה חטא-תשובה-תשובה. יש חטא אחד ושתי תשובות.ושתי התשובות על חטא אחד הם בתוך החטא. בתוך החטא כבר נמצא הגרעין של התשובה. התשובה הראשונה היא התשובה מיראה. שזדונות נעשו שגגות. והתשובה השניה היא מאהבה שהזדונות נעשו זכיות ממש.
***
הרבי מאד מאד לא אהב את ה”אתחלתא דגאולה”. לכן חושבים שחב”ד זה אנטיטזה של תורת הרב קוק. במידה מסוימת זה נכון לכאורה. אך בשנת תש”נ הרבי הכריז שהגענו לאתחלתא דגאולה. העיקר מה שהפריע לרבי הוא “אתחלתא דגאולה”. אבל אם הרבי כבר מכריז שכבר הגענו אז כל המחלוקת במידה מסויימת הסתיימה. אנו 28 שנים אחרי אתחלתא דגאולה. אליבא דרבי.
Oct 26
הגימטריה של “שם הוי’ה” היא 366. איזה מילה שוה 366? – חשבון. חשבון של “שם הוי’ה” הוא “חשבון”. רמז שצריך ללמוד לעשות חשבונות. “עינייך בריכות בחשבון”. חודש אלול צריך לעשות חשבון נפש. מה הרמז של חשבון נפש? צריך לעשות חשבון כמה שוה “נפש”? זה ווארט מפורסם אצלנו שה”נפש” שווה “צדיק יסוד עולם” שוה “יודע ספר” שווה “חסיד שמח” שווה “יהודי פשוט” (השיעור של הרב יצחק גינזבורג ט’ אלול ע”ז)
Oct 26
לבעלי תשובה אין תורה. כי התשובה למעלה מן התורה. כנראה שהם צריכים “לאלתר” תורה חדשה. תורת בעלי תשובה. לתשובה אין אותיות. כי התשובה זה נשמות, זה למעלה מעלה מהאותיות. אולי בגלל זה שמחת תורה הוא “חג של בעלי תשובה”. אך ללא אותיות וללא תורה הכל נשבר בסוף. חייבים להלביש את אור התשובה בלבוש אותיות התורה. צריכים “לאלתר” תורת התשובה. אולי היא היא “תורה חדשה (אשר) מאיתי תצא”? אכן, “כדי לאלתר צריכים לדעת טוב טוב את התוים”. אך התכלית – לא לחזור להיות “חרדי מצוי” כי אם כן פיספסנו את כל המטרה. אלא לאלתר. לאלתר תורת הגאולה. תורת החסד. תורת האהבה. התורה שכולה חסד בגילוי. התורה שכולה אהבה בגילוי. תורת בעלי תשובה. (בהשראת השיעור של הרב מוצ”ש סליחות סוף שנה שעברה)
***
בעצם.. אדמו”ר הזקן כותב בתורה אור משהו דומה. ועשיתם אתם – האדם עושה את התורה…
Oct 15
התארחתי אצל מישהו לשבת בראשית. האוירה היתה נעימה ונינוחה. באיזה שהוא שלב שמתי לב איך האבא פונה לבן הקטן שלו בזה הלשון: “המשקה הזה (תוך שהוא מוזג לו את שתיה) הוא לא חשוב. מה שחשוב -זה שהאבא והבן מדברים…”
אולי ניתן לקחת את זה להבנת כל העניין של התורה. במיוחד עניינה של שמחת תורה – שחז”ל מביאים על זה משל משני אוהבים שבא להם לשבת ולדבר ביחד אחרי הסעודה הגדולה והרשמית. שהתוכן של הדיבור הוא ממש משני. מה שחשוב – זה מה שמדברים
אולי זהו גם פירוש למאמר חז”ל ש”כל התורה כולה היא שמותיו של הקב”ה”. או שהתורה היא “שעשועים עצמיים” של הקב”ה. שכל התורה היא סוג של שיח של שני אוהבים. הקב”ה ונשמות ישראל. שמה שחשוב – זה שמדברים. התוכן – חשוב אבל מישני [ברור שבחינה זו היא “המתקה” גמורה. כי אין דין, יש רק שיח של אהבה…]
בודאי ניתן לקחת את זה לכל הקשר של המשפיע והמקבל, הרבי והחסיד, שהוא “באהבה רבה דוקא”. שמה שחשוב באמת הוא מה שמדברים. התוכן – חשוב. אבל מישני
[בעצם תניא מפורשת. “ביודעיי ומכיריי קאמינא שהיה דיבור של חיבה מצוי בינינו”. שזהו כל העניין של חסידות, “דיבור של חיבה” בין הרבי לחסיד”. ומי שלא מרגיש ככה – שלא ינסה לפרש את התניא…]
Oct 15
משהו טיפה הזוי לכבוד שמחת תורה. שמחת תורה הייתי בכפר, והיה מס’ קטן מאד של תלמידים שהגיעו. שאלתי למה לא מגיעים. היו כל מיני תשובות בסגנון “הרב לא אמר. הרב לא רוצה”. וכיוצא. שוב. ייתכן שזה הזוי מה שאני אומר. אך כנראה בגלל התפיסה ה”מזרוחניקית” של הרב בתור רב, ולא כ”כ מצד הקשר הנפשי של הרבי והחסיד – היא זאת שמביאה לכל מיני דיונים וויכוחים האם הרב הוא כזה או כזה. האם הוא ממשיך של הרבי או עוד כדברים כאלה. כי מצד הפנימיות העניינים ומצד ההרגש הפנימי של הקשר של חסיד עם רבו זה ממש אבל ממש לא משנה האם הרב שלו הוא צדיק הדור או לא. מה שנוגע שהוא צדיק אמת או לא, והאם זה קשור לשורש נשמה שלך או לא
***
על דרך זה יש לומר בנוגע ל”משיחיסטים”. כל הפילפול הזה האם הרבי הוא משיח או לא – רובו ככולו מונע על ידי השכל ולא על ידי הרגש. כי מצד הרגש הדבר היחידי שנוגע הוא האם זה הרבי שלך או לא
***
אחר כך ראיתי את הציטוט הנפלא הזה:
וזהו מארז”ל חייב אדם להקביל פני רבו ברגל לפי שאז הוא מקבל תוס’ אור מרוח רבו שמאיר אז ביתר שאת ויתר עז, שהיא הנותנת כח ועוז אחרי התפרדותו מעמו להיות מתחזק בעבודת ה’ באוי”ר כפי אשר קיבל מרבו והכל מכח הארת פניו דוקא. וראי’ לזה הוא כאשר מתרחק זמן רב מרבו אפי’ בעודו בחיים אזי נפסק חבל התקשרות האה”ר ונופל ממדריגתו באה”ר בעבודת ה’, וכאשר יקרה מקרה זה בכמה אנשים כידוע, וזהו אמיתית טעם הנוסעים תמיד לשמוע דא”ח מפי רבם דוקא אעפ”י שכבר שמעו וראו בכתובים ויש אתם כו’, אעפי”כ נוסעים תמיד לקבל פני הרב בתוס’ אור פנים מאירות פנים מסבירות לגלות להם אור תורת אמת כו’, כי עי”ז מאיר נפשם בעבודת ה’ באהוי”ר כו’ כי עי”כ התקשרות האה”ר נקשרה נפשו בנפש של הצדיק כמ”ש ונפשו קשורה בנפשו, ואעפ”י שאין לו ערך לגבי נפש הרב מ”מ איזה ערך ושייכות יש לו עכ”פ כיון שמקושר אליו ומאמין בו [בודאי יש לו איזה שייכות] ועי”ז יכול לקבל חלקו מרוח רבו כנ”ל וד”ל.
***
איתיאל אמר משהו יפה בשבת בראשית. עניינה של שבת בראשית – ווי שטעלט זיך אוועק שבת בראשית – היא “להתעכב” על ההארות שהאירו לך בתשרי. כי כשנמצאים אצל אצל הרב אז הנשמה שלך מאירה משא”כ כשהולכים הביתה הרבה פעמים חוזרים ל”קטנות מוחין” ואז כל ההארה שהיתה ב”גדלות מוחין” נשמעת מופרכת והזויה. אז איתיאל אומר שהעצה היא “להתעכב”
יוצא מזה שעניינה של שבת בראשית היא להאמין שאתה גדול. שאתה יכול. שחוץ מיצר הרע יש בך לפחות איזה נקודה טובה (התורה המפורסמת של רבי נחמן, רפ”ב)
***
ר’ איציק שפירא אמר משהו יפה. יש בתאווה משהו סופי (אגב קשור למשמעות שורש המילה). כלומר שתאווה זה בחינת מוות באיזה שהוא מובן. כאילו למלאות את התאווה ולא משנה מה יהיה אחר כך. אהבתי את הרעיון
Oct 03
[במקור זה היה תגובה שלי על הכתבה על הרב שליט”א שהופיעה ב”קרוב אליך”.
קראתי אתמול את הכתבה – מישהו העלה בוצ’אפ אז קראתי
מאז אני שואל את עצמי את השאלה מה אני חושב על זה
(אני כבר מתאר לעצמי כמה קללות עסיסיות שא’ מידידנו יכתוב כאן כתגובה למה שאני כותב…)
בוא נאמר ככה. מעניין. יפה. יש יהודי שקוראים לו “הרב יצחק גינזבורג”. והוא מתגורר בכפר חב”ד. והוא חיבר המון ספרים. ופעם לימד ב”עוד יוסף חי”. והשתתף במאבק בפינוי ימית.
ולימד כך וכך בעלי תשובה, בעלי השכלה בעלי עגלה בעלי לא יודע מה
האם זה בהכרח הרב שלי?
לא בטוח. אכן, התמונה שעל דף השער לא משאירה (לכאורה) שום ספק שמדובר פחות או יותר על אותו בן אדם.
אבל זה לא הרב שלי. סתם מישהו עם שם דומה ופרצוף דומה…
טוב. עד כאן השגת שלילה.
מי כן הרב שלי? (שכן, איזה השגחה מופלאה קוראים לו גם הרב יצחק גינזבורג שליט”א, והוא לימד ב”עוד יוסף חי” וכו’ וכו’.)
עוד מעט יש התוועדות חוה”מ סוכות ביצהר, אז נזכרתי בהתוועדות חוה”מ סוכות שהיה ביצהר לפני 6 שנים.
היתה התוועדות מיוחדת. עד 5 בבוקר.
היות ואז צילמתי אז יש לי וידאו משם. הסתכלתי יום שוב. ת’האמת התרגשתי.
אפילו שמעתי כמה דברים חדשים שבשעתו לא שמתי לב.
אז מי כן הרב שלי?
הרב שלי הוא “חכם מחוכם” של רבי נחמן. שלא במקרה ההתוועדות של סוכות היא תמיד ביום ההילולא של רבי נחמן.
כנראה יש לו, להרב שלי, חיבור פנימי מאד עמוק עם אישיותו ודמותו של רבי נחמן
כי הוא נתון במחלוקת בלתי פוסקת, ברדיפות, בדיוק כמו רבי נחמן.
והוא נתון בספק בלתי פתיר, ספק קיומי – ראו בסוף הקטע הנ”ל של התוועדות.
האם “אין שום תקוה” ובכל זאת צריכים לבטוח בה’? או שמא “אולי יש תקוה” או שמא “פתח תקוה” – יש איזה תקווה ממשית?
לא שיש לו, להרב שלי, איזה פתרון. כי לשאלות של “חלל ומקום פנוי” אין תשובות.
אבל – יש לו פטנט. להטיל ספק בספק.
הרבי מליובאוויטש היה בורח מעמלק ומספק. אצל הרבי מליובאוויטש זה היה הסמל של הקליפה הכי קשה – להיות בספק.
אצל הרב – מותר – ואולי מצוה? להיות בספק. “אין שמחה כהתרת הספקות”.
הרב “משחק אותה” מול עמלק. מטיל ספק בספק.
הרב הוא “בעל נסתר”. לא בגלל שהוא עוסק רבות בכתבי קבלה. בגלל שזה האופי.
הרב פרומן זצ”ל כותב בספר שלו (“חסידים צוחקים”) שעל פי קבלה כל העולם “עומד על סנפירו של לויתן”.
אז הוא מוסיף, הרב פרומן, שישנם אנשים, “בעלי נגלה”, שזה ממש מפחיד אותם.
אך מאידך ישנם אנשים שזוהי החויה הבסיסית והפנימית שלהם. והם אלה “בעלי נסתר” בנפשם.
הכי קטע, שמהמקום הזה של ספק קיומי, הרב מצליח לפעול ולהשפיע על מציאות (ואולי זה המקום היחיד שממנו ניתן באמת להשפיע?).
אך זה לא הופך אותו ל”בעל נגלה”, לאיזה פרופסור מאקדמיה, כפי שהייתי יכול לחשוב בקוראי את הכתבה.
ממילא – איך אומרים – “מים גנובים ימתקו”. כשיש איזה סוד, איזה ספק, כשיש משהו חמקמק – זה עושה לך חשק להתקרב.
אך כשהכל ברור וגלוי – כך וכך ספרים, כך וכך תלמידים, כך וכך פעולות – נו, זה כבר נשמע משעמם למדי…
האם הרב הוא דור השמיני? דור עשירי? משיח?
כן. לא. אולי. לא בטוח. תפסיק לעסוק עם זה. חי-מת-חדש…
אני מאמין שיש כאלה (אולי הם הרוב) שזה ממש מפריע להם, כזה רב, שכל פעם יגיד לך משהו אחר.
לי זה דוקא מה שעושה לי כל פעם מחדש את החשק לראות ולשמוע את רבינו.
הספק – זה משהו משיחי. בזה אין שום ספק. המשיח זה רדל”א. הפתעה, היסח הדעת.
זה פחות או יותר המקום של הרב (שחבדניקים כ”כ מפחדים ממנו ש”יתפוס” את הכסא המיועד לרבי שלהם…)
האם זה עושה את הרב למשיח?
כן. לא. אולי. לא בטוח. תפסיק לדבר על זה…
טוב. ישראל, מחכה לתגובתך המחכימה 🙂
