preload
בס"ד
Oct 17

שאלה:
בשנתיים האחרונות שימשתי בתפקיד ציבורי, וכעת הוא הסתיים. אינני רוצה להמשיך לקדנציה נוספת מפני שהתפקיד דורש ממני זמן רב וגורם למתחים שלי עם אנשים שסביבי.

חבריי לעבודה הציבורית מבקשים שאמשיך בכל זאת. מה לעשות?

תשובה:
תשע”ט בגימטריה ישראל רחל. בשנה הזו התיקון הוא לעשות ייחוד בין פרצוף ישראל ופרצוף רחל, דהיינו להיות איש ‘ציבורי’, העסוק בתיקון כלל ישראל, מתוך יראת שמים, כפי שדובר בארוכה בהתוועדות שמחת בית השואבה השנה (ראיתי אותך יושב בקהל – לא הבנת את התשובה לבד?!).
ברכה שהזמן שאתה עוסק בעבודה ציבורית יהיה בבחינת “מועט המחזיק את המרובה”.
אתה ‘מלומד במתחים’ – כלומר, אתה שמוליד את המתחים, בין כך ובין כך. מוטב שתעסוק בעבודה ציבורית והמתחים יהיו עם אנשים מבחוץ, מאשר שלא תעסוק בה והמתחים יהיו עם עצמך.

(חוברת “ואביטה” פ’ לך לך תשע”ט)

**

מחבינתי עיקר ה”ווארט” כאן: היית בשיעור ולא הבנת תשובה לבד? הסוד הגלוי שידוע לתלמידי הרב: יש לך שאלה? תבוא לשיעור תקבל תשובה! החידוש שהרב מדבר על כך בריש גלי.

Oct 14

ביום הכיפורים, חלק מרכזי מעבודתנו הוא הוידוי. לפנינו שלֹשה סיפורי וידוי — השייך למדת ההוד שבנפש — על החוזה מלובלין [עם ביאור מהרב], שפותחים בפנינו צֹהר קטן לעבודת היום הקדוש.

ספור א’

מעשה באחד שנכנס לחוזה לתת קוויטל כנהוג. היהודי נכנס ונתן לרבי את הפתק לבקש ברכה. החוזה לוקח ממנו את הפתק, ובפתק לא היתה כתובה בקשה מסויימת, רק בקשת ברכה “לי ולבנֵי משפחתי”. אך כשהרבי קורא, הוא אומר “לי ולבנִִי מִשִפְְחָָתי”. לא נעים, אבל היהודי מתקן את הרבי החוזה קורא עוד הפעם, אבל שוב אומר “לי ולבנִי משִפחתי”. היהודי שוב מתקן את הרבי, וחוזר חלילה, עד שבסוף הרבי פונה אליו ואומר “רשע תן תודה”. בשלב זה אותו יהודי כבר נשבר והיה מוכרח להודות שאכן חטא ונולד לו בן מהשִפחה שלו. סיפור קצת קשה — להוציא ממישהו וידוי בכח. המשך »