החסד העליון נמשך ומתפשט דוקא במקום נמוך. דהיינו במי שהוא שפל ונבזה בעיניו נמאס. וגם להיות בחינת חסד ורחמים אינו נופל אלא על מי שהוא צריך לחסד ורחמנות. וכמשל מי שהוא תפטס בבית האסורים שאינו יכול לחזור על הפתחים נתעורר החסד והרחמנות בלבות בני אדם עליו עד שמביאין לו לחם ומזון לבית המאסר. וכך הוא למעלה בחסד עליון שנמשך מאליו וממילא על האדם שצר לו מאד במה שנתפס במאסר הגוף והנפש הבהמית… ולזאת מעורר רחמים רבים מלמעלה עד שנמשך עליו חיים וחסד מלמעלה ממקור החיים וחיי החיים אין סוף ב”ה ממש וזהו מי א-ל כמוך (ליקוטי תורה ע 122)
***
מה כל כך נפלא בקטע הזה? אדמור הזקן מסביר כאן באופן הכי מוחשי שכל הכוונה בהתבוננות השפלות וה”כלא” שכל אחד נמצא בו לפי עניינו אינו אלא כדי להמשיך עליו י”ג מידות רחמים “מאליו וממילא”

התוועדות של הרב ביצהר בחוה”מ סוכות לפני 6 שנים
https://www.youtube.com/watch?v=KQDSNeFcz1Y&t=413s

“החלל הפנוי הוא מקום שאין שמה תקוה. אם אתה בוטח בהקב”ה גם שמה – זה עיקר התיקון. כל העולם נברא בשביל זה. בשביל לבטוח – וזה לא בשביל אחד בדרא, זה בשביל כולנו – בשביל לבטוח בה’ גם בחלל הפנוי…. יש מקום שאין שמה תקוה. ויש מקום ש”אולי יש תקוה”. ויש “פתח תקוה”. ידוע שעליה לא”י התחילה מפתח תקוה. היה על פי תלמידי הגר”א. “פתח תקוה” – זה כשיש תקוה. אך הבטחון כפי שאמרנו, זה דוקא כשאין תקוה. אחר כך מדבר שיש “להטיל ספק בספק”. היות ועמלק הוא “ספק” יש להטיל ספק בו גופא. ואז “הדר דין””
***
אולי דוקא הקטע הזה – הספק התמידי מחד. והיכולת לפעול מתוך הספק התמידי מאידך – הוא משהו שהכי מאפיין את הרב. מקום ש”אי אפשר ללכת על גשר ברזל”. ובכל זאת חייבים לפעול.
***
מה ההיפך מזה? ההיפך מזה הוא “אחר”. ההיפך מזה הוא ירבעם בן נבט. שרוצים תשלום מראש. ומבקשים בטחונות…

למה ש”גאוה” מתחבר לי עם “ודאות”?
כי מצד הגאוה רוצים ודאות?
אולי כי המדע “המדויק” היא היא הגאוה?
“ודאי שמו כן תהלתו”. כמו שגאוה שייכת רק אליו ית’ כנראה גם הודאות שייכת רק אצלו. אנחנו בגדר ספק…

***

מאיפה אני יודע שהגאוה היא מקיף? – פשוט מאד. יש את הפסוק “ה’ מלך גאות לבש”. אז הגאוה היא לבוש ומקיף
אותו “פגם במקיפים” אליו התייחס הרב בערב כיפור בברית ח’ תשרי.

***

הרבי לא רצה ליכנס לענייני ישוב הארץ בדיוק מאותה סיבה. חוסר ודאות. אצל הרב אולי זה גופא הסיבה להיות שם

‏אצל הרב הספק הוא לא רק אינו סיבה לייאוש. להיפך. הוא הוא המקור של שמחה והשראה. איני יודע באיזה דרך מוליכין אותי? יאללה איזה יופי!

***

מאן מנכון דטעמים מרירו למתקא… “מר” בגימטריה עמלק בגימטריה ספק כידוע. והרב עושה מהספק, מהעמלק, “ממתקים”…
***
החידוש של הרבי הוא “תשובה לכתחילה”. שכוונת העצמות היא בתשובה. על דרך זה יש לומר שהחידוש של הרב הוא “ספק לכתחילה”…. יש לך ספקות? – ברוך הבא למועדון…

עם גאוה הבנתי. מה עם תאוה? “אין למעלה מעונג”. כלומר שהתאוות הן כנגד התענוג. שזה המקום הכי גבוה במבנה הנפש החבדי. אפשר לנסות לשבור אותם. אפשר לנסות (כפי שהרב אמר לאחרונה) לעשות תשובה מעונג. יש עוד פירוש בעונג. לחשוב על העונג שיש לה’ כשהיהודי חוזר אליו במיוחד מהמקומות הכי נידחים בגשם ורוח

אוולת אדם תסלף דרכו ועל ה’ יזעף לבו. איפה שהוא בזכרון עמוק אצלי שורש אול בארמית פירושו התחלה. אם כך האויל הוא הבן אדם שתופס את העניינים איך שהם נראים בהשקפה ראשונה
***
פירוש אחר אוולת כמו “תאוה” “עד תאוות גבעות עולם”. כלומר הקצנה. אם כך האויל הוא א’ שמקצין ומגזים מאד כל תסריט האפשרי…

בספר ביאוגרפיה של הרב פרומן שהבת שלו כתבה, יש קטע מעניין. הוא כבר היה רב של תקוע כמדומני, ועדיין היה מסוגל לקום באמצע הלילה ולשאול ספק את עצמו ספק את הסובבים אותו: ומי אמר שהקב”ה בכלל קיים? אולי כל זה סתם שיכנוע עצמי?

מה זה אומר לי? אומר לי משהו חשוב. שהקשר של היהודי עם הקב”ה וממילא ניתן ללמוד מזה הקשר של החסיד עם רבו זה לא משהו סטטי כפי שהאנשים רגילים לחשוב. זה משהו דינמי. יש בו עליות וירידות. קירוב וריחוק. סוג של “ריקוד”. שיש בו “צעד לפנים צעד לאחור” (ווארט של בעל שם טוב שהרב אוהב לצטט)

השיעור של הרב ליארצייט של הרב קוק זצ”ל https://youtube.com/NPETBEGK1qk
עיקר סוד התשובה שהתשובה נמצאת בתוך החטא. התשובה הוא הכוח המניע את כל העולם. מאז ששת ימי בראשית, מה שמקדם את העולם, מה שמניע, סוד פנימיות הקו, שהוא פנימיות הזמן, הוא כוח התשובה.
אנו לומדים חת”ת. מה זה חת”ת? זה חטא-תשובה-תשובה. יש חטא אחד ושתי תשובות.ושתי התשובות על חטא אחד הם בתוך החטא. בתוך החטא כבר נמצא הגרעין של התשובה. התשובה הראשונה היא התשובה מיראה. שזדונות נעשו שגגות. והתשובה השניה היא מאהבה שהזדונות נעשו זכיות ממש.
***
הרבי מאד מאד לא אהב את ה”אתחלתא דגאולה”. לכן חושבים שחב”ד זה אנטיטזה של תורת הרב קוק. במידה מסוימת זה נכון לכאורה. אך בשנת תש”נ הרבי הכריז שהגענו לאתחלתא דגאולה. העיקר מה שהפריע לרבי הוא “אתחלתא דגאולה”. אבל אם הרבי כבר מכריז שכבר הגענו אז כל המחלוקת במידה מסויימת הסתיימה. אנו 28 שנים אחרי אתחלתא דגאולה. אליבא דרבי.

הגימטריה של “שם הוי’ה” היא 366. איזה מילה שוה 366? – חשבון. חשבון של “שם הוי’ה” הוא “חשבון”. רמז שצריך ללמוד לעשות חשבונות. “עינייך בריכות בחשבון”. חודש אלול צריך לעשות חשבון נפש. מה הרמז של חשבון נפש? צריך לעשות חשבון כמה שוה “נפש”? זה ווארט מפורסם אצלנו שה”נפש” שווה “צדיק יסוד עולם” שוה “יודע ספר” שווה “חסיד שמח” שווה “יהודי פשוט” (השיעור של הרב יצחק גינזבורג ט’ אלול ע”ז)