preload
בס"ד
Mar 20

שלשת חטאי משה (טעויות נכונות) כנגד שלשת חטאי הדורות הכוללים (טעויות לא נכונות)

שאלה: חלק מחטא אדם וחוה הוא שלא המתינו עם היחוד עד שבת, אז איך אפשר להבין שנולדו לאדם וחוה ילדים באופן נסי – בדרגה שלפני החטא – אם עצם היחוד באותו זמן היה חטא?

תשובה: זו שאלה טובה, יש כאן פרדוקס. בכל חטא של יהודי יש פרדוקס (“חטא ישראל” – אף על פי שחטא ישראל הוא, ולע”ל יתגלה שלא חטא כלל). דברנו קודם על חטא העגל, החטא הכי כולל של עם ישראל בתנ”ך. כתוב שבכל ההיסטוריה יש שלשה חטאים עיקריים – חטא אדם וחוה, החטא הקדמון שהביא מיתה לעולם; אחר כך החטא הכולל של עם ישראל, חטא העגל, שנקרא עליו בפרשה הבאה; והחטא של דוד המלך – ממנו גופו של משיח – עם בת שבע. כל החטאים האלה הם תופעות של “אכלה פגה”, של אימופלסיביות, של פזיזות, עשית דברים לפני הזמן. המשך »

Mar 04

פרעה דקדושה – רצון בגילויים – מקור לפרעה דקליפה

[כעת הוא בא לקשר את הכל לענין גלות מצרים והאתחלתא דגאולה של פרשת וארא:] והנה ענין גלות מצרים, כי יש בחי׳ מצרים ופרעה בקדושה [שתי דרגות, מצרים דקדושה ופרעה דקדושה, אלו שני דברים שונים, כפי שיסביר.] כנגד מצרים ופרעה שבקליפה [גם פרעה ומצרים דקדושה אינם טובים. בדרך כלל הייתי חושב שפרעה דקדושה הוא דבר חיובי, כמו שגם מסביר הרבי בדבר מלכות לפרשת בא, שפרעה דקדושה הוא דרגה של “אתפריעו כל נהורין”, אבל כאן מסביר שזו לא דרגה חיובית ממש כי משתלשל ממנה פרעה דקליפה.], כי זה לעו״ז עשה האלקי׳ וזה נמשך מזה [כשכתוב “זה לעֻמת זה” הייתי חושב שיש כאן דבר טוב מול דבר רע, אבל באמת גם הטוב המדובר הוא טוב יחסי, יחסית לדבר הרע שלעומתו, ולא טוב אמתי. (מה שכתוב בתניא פרק ו על “והנה זה לעומת זה” של הנפש האלקית מול הבהמית, הוא גם טוב יחסי בלבד?) כן, הרי “זה וזה שופטן” ו”אלמלא הקב”ה עוזרו אין יכול לו”, צריך את העזר האלקי שיכריע ביניהם.]. המשך »

Feb 17

בע”ה

מוצאי י”ג שבט ע”ז – עוד יוסף חי, יצהר

התוועדות פדיון (חלק ראשון)

פדיון הבן זושא-ישראל שי’ ופדיון (ממאסר) האב דוד-אור שי’ שחר

סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט”א[א]

א. “ויסע משה” – להתקדם לקראת היעד

לחיים לחיים. הרבה שמחות. מזל טוב לכולם.

“ויסע משה” – מקור ש”נסתיימה עבודת הבירורים”

ידוע מה שהרבי אמר ש”נסתיימה עבודת הבירורים” ועכשיו צריך להתעסק בעבודת היחודים. יש לכך אסמכתא בפרשת שבוע, כידוע שצריכים “לחיות עם הזמן”, לכן נתחיל עם פרשת השבוע – פרשת בשלח[ב]. בפרשה יש את קריעת ים סוף, שירת הים, אחר כך מרים שרה עם הנשים “שירו להוי’ כי גאה גאה”, ואחר כך התורה מספרת “ויַסע משה את ישראל מים סוף”. רש”י מפרש שהיה צריך להסיע את היהודים בעל כרחם, קדימה, מספיק להיות כאן.

למה היה צריך בעל כרחם של היהודים להסיע אותם? למה לעזוב את החויה של קריעת ים סוף ושירת הים? רש”י אומר שהיו עסוקים בביזת הים, “מרובה ביזת הים יותר מביזת מצרים” – המצרים עטרו את הסוסים שלהם והרכבים שלהם עם זהב ויהלומים. מסביר הרבי בשיחה[ג] שבני ישראל חכמים ונבונים ולא היו סתם באיזו תאות ביזה. בני ישראל שמעו את הצו האלקי “ונצלתם את מצרים”, שצריך לנצל את מצרים ולהוציא משם את כל הניצוצות שיש במצרים, והנה יש הזדמנות – הזדמנות היא השגחה פרטית מן השמים – שיש פה המון מה להוציא מהם וסברו שזהו רצון ה’ יתברך, שנשאר פה עד שנגמור את כל הבירורים, להוציא את כל הניצוצות שיש כאן, הכסף והזהב והיהלומים של המצרים. על זה משה רבינו אומר ‘די, מספיק, נסתיימה עבודת הבירורים’. יש לומר שזה המקור של מה שהרבי אמר אלפי שנים אחרי זה ש”נסתיימה עבודת הבירורים” – צריך לזה מקור בתורה, וכבר לפני מתן תורה נסתיימה עבודת הבירורים, רק שאז היו אלו רב ניצוצים, ועדיין נשארו בזמן הגלות פו (כמנין אלהים) ניצוצים לברר.

בכל אופן, את הרעיון שמספיק לברר וצריך להתקדם הלאה לומדים מהפסוק “ויסע משה את ישראל מים סוף”. מהו ים סוף? גם רמז לביזת הים. סוף הוא גם לשון לאסוף, איסוף, מספיק לאסוף ניצוצות – נוסעים הלאה. לאן נוסעים הלאה? מה התכלית של יציאת מצרים? “תעבדון את האלהים על ההר הזה”, צריך להתקדם לקראת הר סיני, היעד האמתי שלנו. בימינו אנו, הדור שלנו, צריך לנסוע לקבל את ה”תורה חדשה מאתי תצא” מפי משיח צדקנו. לפעמים מתעכבים בשל סברא תורנית, שיש פה עדיין מה לעשות, יש פה איזו סיטואציה שצריך לנצל. קרה משהו ויש אפשרות לנצל את הסיטואציה למען המטרה, ואומרים – לא, “תמים תהיה עם הוי’ אלהיך”, מספיק לנצל את המצב, צריך עכשיו רק להתקפל מכאן, עם כל הגדולה שיש כאן, ולהתקדם לקראת היעד. המשך »

Oct 21

לכל ידע נצרך חוש.

חוש הנגלה שבתורה הוא חוש ה”קל וחומר”, ראשית וכללות ה”דין” של שלוש עשרה המדות שבהן התורה נדרשת.

חוש הקבלה האמיתית הוא חוש ה”אין ערוך”.  “מבשרי אחזה אלוקה” בחוש הקבלה מביאה לידי הרגשת האחדות מהמטה אל המעלה ומהמעלה אל המטה.

חוש החסידות הוא חוש ה”נושא הפכים” שבכוחו לגלות עצמות הבלי גבול האמיתי ב”ה בגבול ממש

(הרב יצחק גינזבורג שליט”א. “שלושה חושים”. מתוך הספר “אשא עיני”)

Oct 21
המרגלים היו “אנשים” – “צדיקים”. אך הם טעו טעות חמורה בהפעלת שיקול דעתם תוך מילוי השליחות.
ניתן ללמוד מסיפור המרגלים כמה דברים:
א. שליחות הוא המקום שקל מאד לטעות בהפעלת שיקול הדעת
ב. ללא שיקול הדעת של השליח השליחות בכלל לא מתחילה
ג. על אף הטעות, החטא והעונש – צריכים להמשיך את השליחות (לכן משה רבינו שולח שוב שלוחים בסוף מ’ שנה במדבר)
ד. הרב דיבר לאחרונה על 4 דרגות בשליחות. כנראה רק בדרגא הכי נעלית ניתן לכוון ממש לדעת המשלח. אך בדרגות יותר נמוכות – ייתכנו, ובאופן כמעט ודאי – הטעויות. ובודאי זה לא אמור להחליש את האדם הנמצא בשליחות.
ה. זה לא גורע בכהו זה מחומרת החטא ועונשו, והעיקר – הפיספוס הגדול שפיספס אותו הדור, שהיה אמור להיכנס לארץ ובפועל לא נכנס
מועדים לשמחה!
Oct 18

מעלת “דורו של אחאב” על “דורו של דוד” – אחדות ישראל טבעית

מובא בגמרא ההבדל בין דורו של דוד המלך לדורו של אחאב. דוד הוא מלך צדיק, וגם בדור שלו היו צדיקים וגבורים בקדושה, שלחמו את מלחמות ה’ יחד עם דוד המלך, הכינו את כל החומרים של בית המקדש – דור של צדיקים. אף על פי כן כתוב שהיו פעמים שנפלו במלחמה, שלא נצחו. למה? הביטוי הוא “דורו של דוד אף על פי שהיו צדיקים היו יוצאים למלחמה ונופלים”. למה? כי היו דילטורים בתוך עם ישראל, היו מוסרים, היו מספרי לשון הרע. כלומר, לא היתה אחדות. היו צדיקים, אבל בלי אחדות טבעית, שרשית, שיהודי לא יספר רע על החבר שלו, לא ילשין, לא ימסור את החבר שלו. מי היו המוסרים בזמן דוד המלך? דואג, אחיתופל. היו גדולים. את מי הם מסרו? את דוד עצמו. היו דור של הרבה צדיקים, אבל היו שם אנשים מאד לא בסדר מבחינת אחדות, אנשים שאוהבים להלשין ר”ל. אם יש כאלה דילטורים, שאוהבים להלשין על יהודים, אז אף על פי שכל הדור כאילו בסדר – יוצאים למלחמה ונופלים.

אחר כך הוא אומר “ואילו דורו של אחאב”, שרובם ככולם עובדי עבודה זרה ממש, חילונים גמורים, בלי תורה ומצוות כלל, “היות שלא היו דילטורים ביניהם היו יוצאים למלחמה ונוצחים”. ככה חז”ל אומרים. למה הוא מביא את זה? להראות שהכל תלוי בחן. זה שאדם לא ילשין על השני, לא יספר עליו לשון הרע, במיוחד שיכול להזיק לו ואפילו מתכוון להזיק לו – זו מציאת החן, שכל אחד ימצא חן בעיני השני. יש חן וחסד, אם יש חן כל אחד חס על השני, לא יאמר דבר שיכול להזיק לשני ולא יעשה דבר שיכול להזיק לשני. זה משהו פלאי, שיש כאן מלך הכי רשע מכל המלכים, אחאב, וכולם עובדי עבודה זרה, אבל “יוצאים למלחמה ונוצחים” כי אין בהם דילטורים. מאיפה יודעים שאין דילטורים? מי היה בדורו של אחאב והכי התנגד לו? אליהו הנביא. אליהו הנביא מעיד, שאף על פי שאחאב ואיזבל רדפו אותי, בתוך העם לא היה אף יהודי פשוט – עובד עבודה זרה – שמסר אותי למלכות. אליהו הנביא מעיד על צדקות היהודים הפשוטים, החילונים לגמרי.

זה ממש שייך לדור שלנו, כמו איזה רב שמדבר נגד הממסד. מה קורה? התקשורת קופצת עליו, כולם צמאי דם, מה שנקרא רצח תקשורתי. מהרצח התקשורתי, שקופצים ומלשינים, מגיע כל מרעין בישין. נתאר אם היה כזה דור שאפילו שיש ממסד לא בסדר, מאד לא בסדר, אבל יהודי בטבע הפשוט שלו לא מלשין על אף אחד אחר, לא קופץ עליו בתקשורת – כך חז”ל מתארים את הדור של אחאב. בזכות זה היו יוצאים למלחמה ונוצחין. אם זה ההיפך, שיש דילטורים, יוצאים למלחמה ונופלים. [כנראה לאחאב היה כשרון  לעשות אחדות בעם.] היה לו כשרון לעשות אחדות שלא ימסרו בידיו את אויביו… לא סתם קראו לו אחאב, כולנו אחים ויש לנו אב אחד, יש לו שם מאד משפחתי, משפחת אחת באהבה.

רמזי חבור דורות דוד ואחאב

נעשה כעת גימטריא. לפי מאמר חז”ל העבודה של משיח הוא לקחת את הצדיקים של דוד, לא הדילטורים, ואת היהודים הפשוטים של אחאב, שתהיינה שתי המעלות יחד. זה דור שכולו זכאי. יש כאן שני דורות, שלכל אחד יש מעלה וחסרון, וצריך לחבר אותם.

אחאב ועוד דוד עולים שם הוי‘ ב”ה. אחאב דוד נוטריקון אחד כאשר שאר האותיות, לפי הסדר – אחאב דוד – הן אבוד = אחד, היינו שאחאב דוד הם אחד אבוד, על דרך משיח בגימטריא מקרה אבוד, הכל בסוד אבדה המתבקשת כנ”ל. והנה, דורו של אחאב ועוד דורו של דוד עולה יחד 1118, “שמע ישראל הויאלהינו הויאחד“!  (מתוך ה”שבע ברכות” של מזרחי-מוניס, כפ”ח כ”ו מנחם אב תשע”ו)

Oct 18

14729217_1243507215705359_2584026863822474278_n

Jun 17

בע”ה

ט’ סיון ע”ו – כפ”ח

קבלת פנים דוד והודיה-דבורה שפירא

סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט”א[א]

א. חופת האהבה

נגנו “קול דודי דופק”, “שיר השירים”.

[החתן: להגיד את המאמר של הרבי הריי”צ או של הרבי?] מה שאתה רוצה. אפשר גם לפני החופה. אפשר גם את שניהם, יש לנו זמן לשמוע… מה שאתה רוצה. אם תאמר את שני המאמרים נרויח עוד ניגון באמצע.

ניגון לפני המאמר. מאמר “לכה דודי” תרפ”ט. שאמיל. מאמר “לכה דודי” תשי”ד. ניגון אחרי מאמר.

המשך »

Jun 17

בע”ה

אור לט’ סיון ע”ו – כפ”ח

שיעור שבועי פרשת בהעלתך

בר מצוה יוסף-חי שי’ אופן

סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט”א[א]

א. נצחיות התורה

התורה מסיני – “אנא נפשי כתבית יהבית”

בהשגחה פרטית חלקו לכבוד הבר-מצוה קונטרס של תשעת עיקרי האמונה לפי החסידות, שמבוארים באריכות בספר שלנו “אמונה ומודעות”. אני אומר בהשגחה, כי זה קשור מאד למה שחשבנו לדבר הערב.

יום ההולדת של הבר-מצוה, יוסף חי, היה ב”זמן מתן תורתנו”, אז היום נדבר על מתן תורה. “‘אנכי’ ו’לא יהיה לך’ מפי הגבורה שמענום” – כמו שכל התורה כלולה בעשה”ד עשה”ד כלולות בדבר הראשון, והכל כלול במלה הראשונה, “אנכי”, שחז”ל דרשו “אנא נפשי[ב] כתבית יהבית”, שהקב”ה כותב את עצמותו בתוך התורה. מוסבר ומודגש בחסידות בכלל, ובמאמרים ובשיחות של הרבי בפרט, הענין של “אנא נפשי [כתבית יהבית]” – אני-אנכי את רצוני העצמי כתבתי ונתתי.

על פי פשט נפשי בארמית היינו עצמי, אבל בלשון הקדש נפש הוא לשון רצון – “אין נפשי את העם הזה”, ועוד פסוקים מהם לומדים שנפש היא רצון. אז “אנא נפשי” היינו הרצון העצמי שלי, תריג מצוות דאורייתא וגם ז מצוות דרבנן, כמנין כתר, כתר האותיות של עשרת הדברות – כל מצוה היא הרצון העצמי של ה’, שהוא ורצונו אחד ממש. המשך »

Mar 22

עמלק בחסידות איז’ביצה. דמות חסרת אופי. הרע שבשניהם (חסד וגבורה)
https://www.youtube.com/watch?v=lF8_SO0I1_4

טוב, איני יודע האם זה “מי שילוח” בעצמו, או פרשנותו של יהודה, אך ממה שהבנתי – הוא מצייר איזה דמות ללא מהות עצמית. שכולה חיקוי. שהרחמנות שלו ושאכזריות שלו אינה נובעת מפנימיות אישיותו, אלא משיקולים צדדיים לגמרי. ממילא אין לו שום בעיה “לרחם על אכזרים” או “להתאכז על רחמנים” – כי הן רחמנותו, והן אכזריותו אינם קשורים למציאות או אישיות שלו. ממילא פעם הוא מרחם על אכזרים. ופעם מתאכזר על רחמנים.

בהמשך הוא מדבר על כך ש”עמלק” הוא מבחינת “אין” (קצת דומה למה ששמענו בשיעורים אחרים של יהודה, על “דרישה מוסרית” מוגזמת שמביאה בסוף לשבירה ונפילה). היש ה’ בקרבנו אם אין. “אין” הוא בחינת כתר. דרגא נעלית ביותר. אך כשהיא מתגלה בעולם יתר על המידה היא גורמת הרס וחורבן.

“יש” – “יש ה’ בקרבנו” – הוא ה’ בבחינת “יש”. י’ ספירות, שם הוי’ה, בחינת הדין, שכר והעונש, שמאפשרים מציאות העולם. “אין” – למעלה מכל זה.

לכן, איך יהודה אמר, “השמאל צודק. אך אם יתנהגו בפועל כפי שהשמאל רוצה – זה יחריב את העולם. אובמה צודק. אך התנהגותו מחריבה את העולם”

שיעור מרתק בחסידות ובפסיכולוגיה. כנסו לשמוע