Feb 17
ג. דילמות וקונפליקטים בעולמות אבי”ע
“אולי”
מה הוא המספר “אמו“? אצלנו בדרך כלל, כל מי שלומד את הדברים שלנו מזהה עם המלה בטול. מי שבקי בכתבי האריז”ל, היינו יחוד הוי‘-אהיה (יחוד או”א), זו הכוונה תמיד. בתור שם עצם פרטי, זהו שם של אחד מנביאי ישראל – יואל. אותיות יואל עושות את המלה הכי חשובה לעניננו במצוה של “לא תבשל גדי בחלב אמו” – אולי. “אולי ירחם”[1]. כמה פעמים כתוב בחמשה חומשי תורה “אולי”? גדי פעמים, 17 “אולי” בתורה. מה הראשון? הכל הולך אחר הפתיחה – “אולי אבנה ממנה”. שרה אומרת לאברהם אחרי ששהו עשר שנים בארץ הקדש ולא זכו לילדים שיקח את שפחתה ו”אולי אבנה ממנה”. כתוב אחר כך “וישמע אברם לקול שרי”[2], ורש”י אומר ששמע לקול רוח הקדש שבה. הרבה אחר כך, בנסיון של “גרש את האמה הזאת ואת בנה”, ה’ אומר לאברהם (שכבר לא נקרא אברם) “כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקֹלה”[3] – מכאן לומדים ששרה גדולה מאברהם בנביאות. בפעם הראשונה לומדים ששמע אברם בקול שרי, קול רוה”ק שבה, ולכן סמך על כח ההכרעה שלה.
המשך »
Feb 08
“טוב וחסד” בפרשת יתרו
פרשת יתרו, היא פרשה מאד מיוחדת, כי קוראים בה על קבלת תורה, ושיאה בעשר הדברות. אם מחשבים את מספר הפרשה מתחלת התורה – זו הפרשה ה-17, שעולה טוב. “אין טוב אלא תורה”, ולכן התורה ניתנה בפרשה ה-טוב. בסוף כל פרשה יש סימן למספר הפסוקים שיש בה, ובפרשת יתרו יש 72 פסוקים. 72 בגימטריא חסד. כשמחברים את מספר הפרשה למספר הפסוקים – טוב ו-חסד – הביטוי הוא “טוב וחסד“. ביטוי זה מופיע פעם אחת בתנ”ך, בפרק תהלים – “אך טוב וחסד ירדפוני כל ימי חיי”. הטוב והחסד מתחברים במצות צדקה, המצוה הכללית של כל התורה. החיבור ביניהם בא מכוח התורה. האדם הוא מוגבל, לכן כמה שיש לו – הוא יכול לתת רק ‘חתיכות’ מתוך זה לזולת. אבל התורה היא אין סופית. כשאדם יודע שכמה שהוא יתן – הוא יקבל מיד עוד בפנימיותו, עד אין סוף (“נביעת האין סוף”) – הוא יכול להשפיע את כל מה שיש לו.
המשך »
Feb 08
ג. ד”ה “ועשית חג שבועות” תער”ג – נקודות טובות ונקודות מסוכנות
אור הגבול להוות את העולמות ואור הבלי גבול לגלות את העצם
אחרי כל זה, נעבור לכמה נקודות חשובות מאד, הנוגעות גם לתורת הנפש, במאמר של השבוע בע”ב, של הרבי הרש”ב: הרעיון הכללי שהוא מסביר, שמהשם יתברך יש שתי המשכות – זו לשונו כאן במאמר – כלומר, שני אורות שנמשכים ומאירים מה’. אחד הוא אור שהיעד שלו הוא להוות את העולמות. לעולמות יש גבול, תאור כמו שאמרנו כרגע – כל עולם מתואר בגבולות. לכך קוראים אור שנועד להאיר במדה וגבול, ובעצם כל המציאות שיש לנו – כל העולמות כולם – יוצאים מהאור שבא להאיר במדה וגבול. אבל יש אור אחר לגמרי של ה’, אור הרבה יותר עליון, שכולו רק כדי לגלות את עצמותו. אור שענינו גילוי מן העצם. אז יש שני סוגי אור – אור שנועד להאיר את המציאות ובכך להוות אותה במדה וגבול ואור שנועד לגלות את ה’, אור עצמי לגמרי.
המשך »
Feb 08
ב. שער תר
יתרו ושרש התורה – ירה או תור
נעבור לענין בו התחלנו, שיתרו לשון יתרון. יש קשר מילולי מאד חזק עם תורה. השרש הוא יתר (שהוא גם אחד משבעת שמותיו של יתרו, רש”י אומר שבתחלה נקרא יתר וכאשר בא לקבל תורה נוספה לו ו, סוד הדעת המיוחדת לנשמות ישראל, “מפתחא דכליל שית”, ונעשה יתרו). יש לו שבעה שמות[1], אבל שני השמות יתר–יתרו הם כמעט אותו דבר[2] – אותו שם, רק שביתרו יש תוספת ו – ומה הממוצע ביניהם? תריג, רמז שהוא בא וקבל את כל תריג מצוות התורה (ובכך התאחד עם הוי‘ אלהי ישראל). שוב, יש קשר מאד חזק בין יתרו לתורה, ובאותה פרשה, אז ודאי יש קשר ביניהם גם על פי דקדוק לשון הקדש. אבל אם שואלים כל בלשן ומדקדק מה השרש של תורה, כמעט כל אחד יאמר שהשרש הוא ירה, מלשון הוראה. כלומר, ה-ת היא לא חלק מהשרש. הרד”ק, שהוא בר הסמכא הגדול בענין שרשים בלשה”ק, גם קובע שעיקר השרש של המלה תורה – “תורה צוה לנו משה” – הוא ירה, מלשון להורות, “ולהורות נתן בלבם”. לכן הוא אומר, והרבי תמיד מצטט, ש”תורה לשון הוראה”. התורה שלנו היא הוראה בפועל, מה צריך לעשות. לכן אני מבקש מה’ שתזכה אותי ללמוד על מנת “לשמור ולעשות ולקיים”, כי כל התורה היא הוראה איך לחיות חיים, מה היא דרך החיים של יהודי בעולם הזה. אם תורה לשון הוראה, שוב, השרש הוא ירה. אבל בספר השרשים אומר הרד”ק שזה לא בטוח במאה אחוז. גם משהו מענין מאד, מלה כל כך יסודית, המלה הכי חשובה לעם ישראל, תורה – “ישראל ואורייתא וקודשא בריך הוא כולא חד” – ולא מאה אחוז בטוח מה שרשה. השרש משנה את המשמעות לגמרי. הרד”ק לא בטוח במאה אחוז שתורה היא לשון הוראה, ירה, ומביא עוד אפשרות – יתכן מאד שהשרש של תורה הוא תור, כמו בפסוק “וזאת תורת האדם”, שהפסוק המקביל אליו בד”ה הוא “כתור האדם המעלה”, לשון תכונה (קרוב לשרש תאר – תיאור תכונת מעלה).
המשך »
Feb 07
תגיות: אור • יתרו • חושך • מתן תורה • זוהר • העלם • גילוי
Feb 01
הכח ללכת באמצע
בפרשת בשלח, התורה מספרת על הנס הגדול של קריעת ים סוף. הביטוי הוא “ויבקעו המים” – לא “ויבקע הים” אלא “ויבקעו המים” – ומכך למדו חז”ל שכל המים שבעולם נבקעו, ולא רק מימי ים סוף. הפעם נתבונן בדבר המדהים הזה, שבעת הנס של קריעת ים סוף כל המים בכדור הארץ – ואולי גם ברקיעים העליונים – נבקעו.
נתבונן במשמעות המושג מים בתורה, שמתפרש בכמה אופנים. הראשון והחשוב הוא “אין מים אלא תורה”. דבר נוסף שכתוב שמים הם תשובה. על הפסוק “ורוח אלהים מרחפת על פני המים” דורשים שהרוח היא “רוחו של מלך המשיח” והמים הם תשובה – כאשר יעשו תשובה שלמה, משיח יבוא. אז מים הם דימוי לתורה וגם דימוי לתשובה. ולפעמים המים רומזים לקב”ה בעצמו – “אין מים אלא הקדוש ברוך הוא”, לפי הפסוק שה’ הוא “מקור מים חיים”. אם כן, את העובדה שכל המים נבקעו בעת קריעת ים סוף, צריכים להבין ביחס לתורה, ביחס לתשובה, ואפילו ביחס לה’.
המשך »
Jan 29
מעלת הכלבים ביציאת מצרים
בפרשת השבוע, פרשת בא, מופיעות שלוש המכות האחרונות. המכה האחרונה היא מכת בכורות. לפני מכת בכורות משה רבינו דיבר עם פרעה, התרה בו מה עתיד לקרות, ואמר שבאותו לילה, בחצי הלילה, כל מצרים יצעקו לישראל לצאת. ואז הוא אמר ביטוי מאד מעניין – “ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשונו” – ואז המשיך “למען תדעון אשר יפלה ה’ בין מצרים ובין ישראל”.
בגמרא, בפרק האחרון של מסכת ברכות, שכולו עוסק בחלומות, כתוב שהרואה כלב בחלומו, כאשר מתעורר בבוקר מיד יאמר את הפסוק “ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשונו”, לפני שפסוק אחר יקדים לבוא לפיו. זה פסוק חיובי ליהודים, ויאמר את הפסוק הזה לפני שיבוא לפיו פסוק שלילי – “והכלבים עזי נפש”. לפעמים עזות נפש היא חיובית ולפעמים שלילית, אבל בפסוק הזה המשמעות שלה שלילית ביותר. כאן הכוונה היא לחמדנות שאינה יודעת שובעה – “והכלבים עזי נפש לא ידעו שובעה” יש מי שאומר שבפסוק זה מתוארת העובדה שהכלבים הם מופקרים ביותר בין בעלי החיים, ויש קשר בין כלבים למיניות ואפילו לזנות.
המשך »
