נזכרתי בספר שלך
כותב שם שהמצב פסיכוטי או סקסואלי משנה אתה הראש לגמרי
ערב שבת ראיתי הודעה על מותו של אישה מבוגרת בגיל 83 על ידי טרוריס – ונזכרתי בספר שלך
איזה הגיון יש לבחור או בן 30 ללכת להרוג אישה זקנה מאד – איזה הגיון עפילו של טרוריט זה לא הגיוני
אני מצדי חוקר את דת הרבה שנים ועיקר הרעיון שהדת הוא סוג של מין אז חיברתי אחד פלוס אחד
כלומר שהמלחמה בכלל זה סוג של מין, והמלחמה הנוכחית זה סוג של מין ממילא כל דרך רציאונלי לא מסביר כלום רק מסבך
אולי עוד משהו שעברתי לא מזמן
נסעתי באוטובוס מבית שמש לירושלים
והנהג היה ערבי והוא חוגג צועק בטלפון שלו
אני הרגשתי פחד מוות – עוד מעט מתוך החגיגה שלו הוא יפיל את האוטובוס לתהום
התיישבתי בכיסה הראשון באוטובוס והתחלתי להגיד תהילים וב”ה הגעתי לירושלים בשלום
זה היה הרגשה של אנרגיה אטומית של מין שהוא לא יודע מה הוא עושה – הוא לא רוצה את זה – הוא לא יכול לשלות את הכוח המיני שלו שגורם אותו לאתבדות
הרגשתי שהצלתי את עצמי ואת הבחור הזה הערבי ואולי גם את אלה שנסעו האוטובוס
אחרי ניתוח ראש היחס שלי רערבים השתנה מאד
רוב הצוות ייה ערבים גם באישפוז וגם בשיקום
בשלב מסוים הפנו להיות ממש חברים
והיום אני ממש לא שונא ערבים הפוך אני רואה בהם קדושה מיוחד מבינה
והם לא רוצים להרוג – הם לא יכולים אחרת
והבעיה היא לא אצלם אלא אצלנו, ששברנו את כל החוקים של טבע אלוקי בעולם וקיבלנו על זה מלחמה
וכך גם השואה זה היה נקמה של טבע אלוקי וזה לא בגלל גרמנים ששונאים אל יהודים
זה פשוט שקר
זה חוק “פיזיקה” רוחנית שהיא הרבה יותר חזק מפיזיקה רגילה ואפילו פיזיקה קוונטית
זה כוח אלוקי ממש
אשמח להדבר
שמעתי את התשובה
הסיפור של חזרה בתשובה שלי. למה הדת הורסת את בני אדם?
תורה ראשנה של רבי נחמן – תורת החן
דימוי תנכי של יחס עם ישראל אל ה’ הוא זוגיות
דיקור סיני – שיטה רוחנית של רפואה
הזיווג כמשל העיקרי בתנ”ך ובקבלה
כל התנ”ך הוא מדמה את היחס של יהוה עם ישראל כמו זיווג
למה זה? סתם?
זה לא סתם, הזיווג הוא דוגמה הכי מושלמת של מהות הדת והקשר של האדם עם בוראו. ולכן גם נביאם מדברים בלשון של זיוג, וגם מקובלים מדברים בלשון זיוג על הייחס בין ה’ לעמו ישראל
בכל הדתות יש קשר של דת ומין – ראה ספרו של קמבל
מי זה יהוה ומי זה אלהים? ארטיטיפים של אלוהים והויה
מי זה יהוה ומי זה אלהים?
הייתי אומר זה סוג “ארכיטיפים”
וגם ישראל זה סוג של ארכיטיפ אצל יונג
אפשר לדון האם יש עם ישראל או לא, אבל הארכיטיפ קיים וחזק מאד
יש יהודים שמרגישים גוים. ויש גוים שמרגישים יהודים.
ממילא עם וארכיטיף זה לא אותו דבר
אותו דבר על אלוהים. לא חייב להאמין בה’ אבל הארכיטיפ קיים וחזק מאד
מה זה “ארכיטיפ” אפשר לומר סוג של כוח רוחני –
את ה’ בעצמו אי אפשר להבין כלל, אבל הארכיטיפים אפשר ללמוד ולהבין
וזה כל העיניין של דת באמת
ויש להם “אופי” לאלוהים הזה ולהויה הזה
מלכודת ההתחדשות
התבוננות והערות שוליים על מאמרו של יואב שורק “אל נהיה סברני הגאולה“
דבר ראשון אני פשוט נפעם מכתיבתו ומדמותו של יואב. עוד לפני כחודש בכלל לא ידעתי כלל על קיומו. אך הפיגוע שבו נרצח בנו דביר הי”ד איך שהוא נגע בכולנו, והדבר הראשון שנודע לי עליו היה ש”הוא הוריד כיפה לפני כמה שנים”.
טוב. התחלתי קצת לחקור, נכנסתי לויקי לקרוא עליו, מצאתי איזה מאמר שלו, לצורך העניין זה היה מאמר על ביטול ההפרדה בין דתיים לחילוניים. התחלתי לקרוא. ו.. הוקסמתי. יש לו איזה קסם. איזה אמונה איתנה. איזה רגש אחריות על הגורל של העם היושב בציון. פגשתי אותו בערב זכרון של בנו דביר הי”ד. לא יודע. בן אדם מלא אנרגיות חיוביות, זה מה שיש לי לומר עליו.
הוא שלח לי עוד מאמר שלו “אל נהיה סרבני הגאולה” שהוקסמתי ממנו לא פחות, וישבתי לתרגם גם אותו. עד עתה תירגמתי כשליש. והבא לקמן זה סוג התבוננות והערות שוליים על מה שקראתי ותירגמתי. שוב – בעיקרון, בכללי, אני מאד מזדהה עם מה שהוא כותב. אני מרגיש בדיוק אותו דבר. הוא פשוט נתן לי מילים בפה.
אבל כא’ ששייך לבית המדרש החבד”י והגינזבורגי כבר הרבה שנים אני מרגיש שיש לי מה להעיר ומה להוסיף לשיח הזה שכול כך חיוני לכולנו, השיח על ההתחדשות הדתית.
הבא לקמן זה הערות שלי בוצאפ אליו שחברו לכדי פוסט שלם.
בכל זאת בתור חבדניק אני רוצה להעיר משהו. הרבי היה המהפכן הכי גדול והחדשן הכי גדול ביהדות של מחצית המאה השניה של המאה ה20. הוא שינה הכל בלי לומר שזה שינוי. הוא עשה מהפכה בלי לומר שזה מהפכה. הוא כל הזמן הצהיר על נאמנותו כקודמו, אך בפועל הדרך שלו שונה בתכלית, והיפך ממש מדרכו של קודמו. זה הדרך של החידוש האמיתי ביהדות. הוא לא הזיז אות אחת בשולחן ערוך. הוא הצהיר כל הזמן שכל מילה וכל אות בכל ספר קודש של תורה שבע”פ היא קודש קדשים. ובכל זאת בפועל הוא שינה הכל ומאד הצליח
אבל גם בכתיבתו של הרב קוק – שמוכרת לי הרבה פחות – לכאורה איפה הוא אומר שצריכים לשנות הלכה? הפוך הוא כל הזמן מצהיר על נאמנותו המוחלטת לכל כללי ופרטי ההלכה לא?
כשאני משווה את הרבי האחרון שהצליח בחדשנותו, מול הרב יצחק גינזבורג שליט”א שאני נמנה על תלמידיו כבר כ10 שנים – שהוא גם חדשן לא קטן אבל הוא ממש נדחק לשולי החברה החבדית. איפה היה הכשלון שלו? ברגע שהוא אמר “הדור השביעי נגמר” “יש עכשיו רבי חדש” – זהו, הוא כבר שרף את עצמו, הפך להיות “מוקצה” לגמרי בעיני החברה החב”דית. תשווה עם מה שעשה הרבי? הוא כל הזמן הכריז “הרבי (חותני) חי”. אז מי מהם הי’ יותר חכם ומי הצליח יותר?
בקיץ האחרון היה סדרת שיעורים מאד מעניינת של הרב יצחק גינזבורג על ההתחדשות הדתית בחסידות של הדורות הראשונים. הנקודה או אחת הנקודות המרכזיות היה – שחסידות לא רצתה להישאר “אנטי-תזה” אלא “תזה חדשה”. כל זמן שההתחדשות היא “אנטי-תזה” זה בכל זאת משהו חלש.
במילים פשוטות, ההתחדשות האמיתית לכאורה זה לא לשבור את הכלים (כלומר ההלכה) אלא להפיח בהם אור חדש. וכך היה דרכה של יהדות לדורותיה.
אתה (כלומר יואב שורק) טוען שהיה תקופה של חורבן ואז היה התחדשות. אבל הקבלה של אר”י זה היה התחדשות לא פחות. והחידוש של בעל שם טוב היא התחדשות לא פחות. אז יש לך עוד שני נקודות של התחדשות שאפשר ללמוד מהם. וכאמור הרבי זה היה עוד חוליה מאד חשובה של התחדשות. אבל אף א’ לא דיבר על לשנות אפי’ אות אחת מכל הספרים הקדושים.
הרבי מדגיש כל הזמן שהמבחן של החסידות היה שמירת ההלכה. זה מה שהכריע האם החסידות זה משהו שמותר לו לבוא בקהל או לא.
מה הרבי כן עשה? הוא בנה עוד קומה.
אגב מאידך החרדיות המודרנית היא גם כן “התחדשות” דתית. אבל שוב – הם שינו את הכל – כל המושג של “חברה לומדת” וכיוצא – בלי לשנות שום סעיף בשו”ע. הכל מבוסס על פסוקים, על הלכות, על הדורות הקודמים. אז ככה הם יוצרים רושם שכאילו הם ה”יורשים האמיתיים” של היהדות של דורות הקודמים.
אני בתור מתכנת “בגילגול הקודם” שלי – כל מתכנת מתחיל יודע שהכי קל זה לכתוב גירסה חדשה של התוכנה. להתחיל מחדש הכל. אבל זה התאבדות. החברות שניסו ללכת בדרך זה – קוד חדש = פשוט התרסקו.
בקיצור ברור לי שיש כאן אור חדש. השאלה איך להלביש אותו בכלים הקיימים בלי “לשבור” אותם.
אולי עוד דוגמה. רש”ר הירש זה לא היה התחדשות? בודאי שכן. התחדשות שמאד הצליחה. הוא הזיז אות אחת משו”ע? ממש לא!
הדוגמה השלילית – המהפכה הרוסית. מה היה הסיסמא? נהרוס את הישן עד היסוד. אחר כך נבנה חדש. הם מאד הצליחו במשימה הראשונה. בשניה – הצלחה מאד חלקית אם בכלל.
לעומת בן גוריון היה מהפכן לא קטן מלנין. ויש אומרים שמאד התלהב ממנו. אך הוא בחר דרך של שמירת קשר עין עם המסורת, את הסטטוס קווא וכו’. אז הוא באמת הפך את הכל תוך הצהרת נאמנות למסורת וכו’
אך השאלה העיקרית אולי – למה כל אלה ש”ברחו” מהמחנה הדתי לאומי אל חב”ד או אל הרב גינזבורג – מרגישים כל כך סלידה עמוקה מהדרך ה”סרוגה”? דוקא אלה שנולדו שם אלה שגדלו על ברכי התורה הגואלת של הרב קוק. למה הם בורחים, לא סתם בורחים, שונאים את השיטה בתכלית?
תכלית למה התחדשות כשלה? כי ה”ראש” התנתק מה”גוף”. זה דימוי שהרב גינזבגרג דיבר עליו פעם. מה שנקרא בקבלה “ג”ר וז”ת”. שלוש ספירות ראשונות הם ראש. ושבע תחתונות גוף. אך ברגע שהראש מתנתק מהגוף – זה הסוף שלו
הראש לא יכולה לחיות בלי גוף. וזה סיבה של הרבה כשלונות של המחדשים והמתחדשים. אכן אי אפשר לראות את החרדים האלה הסגורים בחומותיהם ומקדשים מלחמת סמרטפונים. אבל הם ה”גוף” וה”הארץ לעולם עומדת”. ברגע שמתנתקים מהם – זה הסוף של אנשי “ראש”.
למה ה”פרסטרויקה” ברוסיה כשלה? כי היו יותר מדיי “אנשי ראש” ליברלים. שלקחו הילוך גבוה מדי. בסוף זה נכשל. בסוף זה הדרדר למשטר של פוטין. שהוא נוראי מהרבה בחינות. אבל העם בוחר בו, אי הוא מפחד מחידושים מרחיקי לכת
הרב קוק – הרבה מהכתבים שלו הבן שלו העלים נכון? ורק אחר זמן התפרסמו. אולי אותו דבר, אותה סיבה.
“החזון של מזרח התיכון החדש” – דוגמה קלסית של התחדשות חילונית, הייתי אומר “משיחית – למה זה כשל”? שוב הראש התנתק מהגוף וזה הביא לכשלון
תכלית שיכנעת אותי שכמה שבא לי עכשיו לעזוב את חבורת תלמידי הרב – כי יש מתח לא קטן גם ביני לבין הרב ועוד יותר מול כמה מתלמידיו – אבל אני חייב לשמור על הקשר. דוקא בגלל שיש מתח. כי ברגע שאתה מתנתק אתה מת. לחיים ולא למוות .
בא לי להסביר איזה מושג בפסיכוליגיה
המושג נקרא מטה-קוגניציה
מה זה אומר? זה אומר מחשבה על מחשבה
יש משהו שאני חושב עליו. ויש מחשבה על המחשבה
זה עדיין מופשט נכון?
אז ככה. עשו מחקר ובדקו ונמצא שהאנשים הטיפשים בדרך כלל חושבים שהם חכמים.
והאנשים החכמים חושבים שהם טיפשים
כמה שהבן אדם יותר חכם הוא חושב שהוא טיפש
כמה שהצדיק יותר גדול הוא חושב שהוא רשע יותר גדול
אבל אצל הטיפשים ורשעים זה בדיוק הפוך.
כמה שהוא יותר טיפש הוא חושב שהוא יותר חכם
וכמה שהוא יותר רשע הוא חושב שהוא יותר צדיק
אז התחילו לחקור למה זה קורה.
והמציאו מושג מטה קוגניציה
כלומר לאנשים חכמים ועדינים יש תמיד מחשבה על עצמם.
ולפעמים היא מוגזמת ביותר ותוקעת אותם בחיים.
ועל זה הרב אומר שמחשבה על עצמו היא שטות הכי גדולה וזה ממש חטא עץ הדעת
בודאי הרב לא בא לשלול כל מחשבה על עצמו.
אלא כשזה הופך להיות מוגזם ואובססיבי אז זה לא טוב
אבל האנשים ה”טיפשים” אין להם ביקורת עצמית כלל.
ואדרבה זה טוב להם שילמדו על שפלות, זה יתן להם מינימום של מודעות עצמית וזה “עץ הדעת טוב”
מה יוצא מזה? שהבן אדם שבדרך כלל יש לו בטחון מופרז והוא חושב שהוא תמיד צודק ואף פעם אין לו ספקות אודות עצמו – שירוץ ללמוד “פרק” על השפלות וירפא לו
אבל מי שהוא בדרך כלל תמיד מלא ספקות האם אני צודק האם אני בסדר וכו – לא כדאי לו ללמוד את זה.
אדרבה עדיף שילמד משהו שיחזק את הבטחון העצמי שלו. וזה לימודי אמונה ובטחון אצל הרב
תחשבו לאיזה קבוצה אתם שייכים 🙂