מי שצעיר, “כי תמול אנחנו”, שאנחנו כל כך צעירים שנדמה שנולדתי רק אתמול – יכול להיות לפני שניה, כמו כעת, שאתמול היה לפני רגע – הוא גם ב”ולא נדע” למעליותא, שזוכה לאיזה גילוי של רדל”א. מי שרוצה להתחדש, להיות צעיר, צריך לעשות לעצמו ברית מילה ואז הוא נעשה “כי תמול אנחנו ולא נדע”.
אנחנו כל כך צעירים שנדמה שנולדתי רק אתמול
למה נקרא אתמול? כי מה שהיה אתמול הוא עדיין מול העינים – כך מסבירים פשט. לכן בעברית בלשון הקדש על מה שהיה אומרים “לפנים” (שהיה, לא שיהיה). הייתי חושב ש”לפנים” היינו הפנים קדימה, אבל בעברית “לפנים” הוא מה שהיה, כי הוא מול הפנים – אני רואה אותו. העתיד הוא חשוך, איני רואה אותו, לכן הוא כמו אחור (מחר).
למה נקרא אתמול? כי מה שהיה אתמול הוא עדיין מול העינים
מה שירת הנחש בפרק שירה? פסוק שאומרים שלש פעמים ביום ב”אשרי” – “סומך הוי’ לכל הנפלים וזוקף לכל הכפופים”. באשרי יש עשר הויות, כל אחד עם ניקוד אחר לפי הספירות, והעיקרי הוא שם הוי’ של “סומך הוי’ לכל הנפלים” – בניקוד חולם, ניקוד התפארת, עיקר הרחמים של ה’ שסומך נופלים. ממי שומעים זאת, מתבוננים ושומעים כיוצא מפיו? מפי הנחש, שזו שירתו לבורא עולם, מפני שכרתו לו את הרגלים – עשו לו ניתוח כריתת רגלים רח”ל – והוא אומר שגם אחרי כריתת הרגלים הוא אומר שעדיין בוטח בה’ ש”סומך הוי’ לכל הנופלים”.
מה שירת הנחש בפרק שירה? “סומך הוי’ לכל הנפלים וזוקף לכל הכפופים”
שירת הנמלה היא “לך אל נמלה עצל”, סימן שהנמלה היא תיקון מדת העצלות. בעל התניא, בעל ההילולא של היום, כותב בתניא פ”א שביסוד העפר דלעו”ז – הכי גרוע בלעו”ז, היפך החיים – יש שתי מדות רעות, עצלות ועצבות. לעצבות קוראים היום דכאון בנפש, והיא זוג עם עצלות. התיקון של העצלות היא להתבונן בנמלה – “לך אל נמלה עצל, ראה דרכיה וחכם”.
שירת הנמלה היא “לך אל נמלה עצל”
לפני מל מלשון דבור, “מי ימלל גבורות הוי’ ישמיע כל תהלתו”, בין השתיקה ובין הדבור צריך להיות ברית מילה – כריתת הערלה באמצע. אם אתה כורת את הערלה אתה יכול לעבור משתיקה לדיבור. כל זמן שלא עשית ברית מילה, גם ובעיקר בלב – “ומלתם את ערלת לבבכם”, המילה, ואז “ומל הוי’ אלהיך את לבבך”, הפריעה מלמעלה – אי אפשר לפתוח את הפה ולדבר. מי זה נחש ומי זו הנמלה? כתוב שנחש זה נ-חש ונמלה היא נ-מל.
לפני מל מלשון דיבור צ”ל מל מלשון ברית מילה
יש נמלה אחת שיושבת בין שיני הנחש ואין לה מנוחה ורק לפעמים כשהנחש קצת נח וכיו”ב יש קצת מנוחה לנמלה בפה של הנחש. מה זאת אומרת? מי זה הנחש ומי זו הנמלה בתוך הפה של הנחש?
יש נמלה אחת שיושבת בין שיני הנחש ואין לה מנוחה
בעולם הזה עיקר העבודה היא “לאכללא שמאלא בימינא”, לכלול את השמאל בימין, אבל לע”ל השמאל עולה למדרגה בה “לית שמאלא בהאי עתיקא כולא ימינא”, השמאל הופך להיות יותר ימין מימין, הופך לימין הקיצוני ביותר. אין ימנים קיצוניים, אם יש ימין קיצוני סימן שהוא משרש שמאל, כי רק השמאל יודע מה זה להיות קיצוני – זה משיח. מתחיל מקין, אחר כך עובר לרב ייבא סבא, עובר לאביי ואז עובר לבעל שם טוב. הבעל שם טוב הוא שמאל? הוא הרי חסיד, מקור החסדים, אלא שהוא התגברות החסדים – הימין הקיצוני האמיתי, התגברות החסד, חסד ללא גבול. זה בא מאביי.
בעולם הזה עיקר העבודה היא “לאכללא שמאלא בימינא”
מי אמר “ישראל עזין שבאומות”? ריש לקיש, העז בין האמוראים. אותו אחד שהוא הכי עז בין חכמינו זכרונם לברכה, רבי שמעון בן לקיש, הוא האומר שישראל עזין שבאומות. זה מצד הגנים, מצד הטבע ממש, ובזכות כך שאנו עזים שבאומות אנחנו זכאים לעז שהקב”ה נותן לנו. על זה כתוב “הוי’ עז לעמו יתן” – העז של התורה, התורה היא מקור של עז – ורק מכח העז מלמטה והעז מלמעלה “הוי’ יברך את עמו בשלום”. בלי העז אין שלום.
מי אמר “ישראל עזין שבאומות”? ריש לקיש, העז בין האמוראים.
אנחנו מקבלים את העז מלמעלה בגלל שגם אנחנו עזים בטבע שלנו.
אנחנו מקבלים את העז מלמעלה בגלל שגם אנחנו עזים בטבע שלנו.
בצורה הכי פשוטה, אם אנחנו לא עזים כאן בארץ ישראל – עזים מול האויבים שלנו, וגם עזים בתוך עצמנו, וזה אולי העיקר, עזים בתוך עצמנו כדי למסד את התורה בחברה – אי אפשר להגיע לשלום. מסר מאד פשוט – כולם רוצים שלום, אבל בשביל להגיע לשלום צריך להתחיל מעז, “הוי’ עז לעמו יתן”.
אם אנחנו לא עזים בתוך עצמנו – אי אפשר להגיע לשלום
