כשמתבוננים בשלש האותיות הללו – מ מכאן ו-ש מכאן ו-א באמצע – יש את כל הסוד של חש-מל-מל, הכנעה-הבדלה-המתקה

שתי הקצוות הם כמו חש-מל, ה-מ וה-ש, וה-א שמכריעה בינתיים – כח המאזן – היא כמו ה”מל” שהוסיף הבעל שם טוב בין ה”חש” וה”מל” (אם כי זה רמוז גם בכתבי האריז”ל)

יש פסוק שאומר “אשרקה להם ואקבצם” – בגאולה הקב”ה, בפיו של המשיח, ישרוק לכל עם ישראל. כמו שבמדבר היו מכנסים את עם ישראל על ידי חצוצרות, כך ה’ יקבץ אותנו על ידי שריקה. קיבוץ היהודים פועל גם אחדות. היום חסרה לנו אחדות, כל אחד לוחם עם השני, ר”ל. איך יקרה הנס שכל כך חסר לנו, שיהודים יתאחדו יחד? על ידי שריקה אחת, גדולה ועצומה, של “אשרקה להם ואקבצם”.

ג אמות הן הקצוות והבסיס של האיזון של כל הלשון כולו, כאשר הלשון הוא הא, ושני הקצוות שה-א מאזנת ביניהן הם ה-מ וה-ש. דממה ושריקה הן כמו חש-מל – ה-מ דוממת וה-ש שורקת. שריקה היא עוצמת הביטוי וההבעה. חש היינו לשתוק – לא להביע, להתאפק מלהביע. שתיקה בנפש היא הכנעה – איפוק. בהיות ה-מ דוממת יש בה בטול, לכן היא שייכת לחכמה, כי חכמה היא בטול. ה-ש שורקת.

יב פשוטות, הן כנגד יב חושי הנפש

הסוד של ה-ר בתוך קבוצת בגדכפרת הוא סוד גדול.

בגדכפרת הן כנגד ז’ התחתונות – חגתנהי”ם (הג אמות הן כנגד ג’ הראשונות, א’ זה הכתר, והמ’ החכמה, והש’ הבינה), ואח”כ הז’ כפולות הן כנגד המידות של הלב: ב’ זה החסד, והג’ הגבורה, הד’ התפארת, והכ’ הנצח, והפ’ זה ההוד, והר’ זה היסוד – היסוד זה הצדיק. והת’ האות האחרונה של האלף-בית, והגם האות האחרונה של בגדכפרת – היא כנגד המלכות. יוצא שהר’ הוא הצדיק כאן, בספר היצירה. בזמן הגלות “הצדיק אבד”,

היום לומדים בדקדוק בגדכפת, אבל בספר יצירה לומדים בגדכפרת, יש גם ר. אי הופעת ה-ר בגילוי, רק בנסתר – היא בסוד “הצדיק אבד”.

אחרי ג אמות יש ז כפולות – אותיות בְגַדכַפְרַת. כל אות מז’ כפולות מופיעות בשתי צורות שונות – או דגש או רפה. וגם דגש זה הטבע הראשון, טבע יחסית תוהי, והרפה, זה כמו רכות בנפש, לרכך את הקשיחות של הטבע הראשון – זה הסוד התיקון.

אם היינו מקור – רחם. איפה האיזון בנפש מתחיל? האיזון בא מהרחם. במדה מסוימת האיזון הוא חזרה לרחם. אדם לא מאוזן צריך לחזור לאם, ל-ג אמות.