- האם חז”ל יצרו דת חדשה (1) – ד”ר יגאל בן נון
- האם חז”ל יצרו דת חדשה (2) – ד”ר יגאל בן נון
מתוך
חלק א
הצהריים טובים לכולם.
אני הולך לדבר איתכם היום על ספרות חז”ל, המשנה והתלמוד.
ליתר דיוק אני הולך לשים את הספרות, את האוצר הספרותי הזה בקונטקסט היסטורי.
כלומר, אני מתחיל בתקופה היוונית רומית, הלניסטית מבחינה תרבותית.
הלניזם זה צירוף של חוכמת יוון עם חוכמות שבאות מפרס ומקומות יותר מזרחה מיוון. היא מתחילה בתקופה הזאת שנקראת התקופה ההלנית או יוונית רומית, ומסתיימת מבחינתי ומבחינת ההקשרים עם המשנה והתלמוד, עם פחות או יותר התקופה של סעדי הגאון, שריר הגאון.
אם אנחנו לא יודעים בדיוק איפה שני האנשים האלה חיו, אז בואו נגיד ככה תקופה של עד מסע הצלב הראשון, זאת אומרת מהמאה ה-12.
תקופה מאוד ארוכה.
אני מציין את התקופה הזאת שהיא מאוד ארוכה, יותר מאלף שנה.
כיוון שבתקופה הזאת יש לנו העדר אינפורמציה על מה שקרה ליהודים.
העדר כמעט טוטאלי.
ואם יש איזה שהם מזכורים, הם מזכורים לא רצופים, אקראיים כמעט לא ממקורות יהודיים, ויש לנו בעיה גדולה מאוד לדעת מה קרה בדיוק באותה תקופה, גם מבחינה היסטורית, גם מבחינה פולחנית או דתית של התקופה.
קשה לנו יהיה להבחין במה שקורה באותה תקופה, ועל זה אני הולך לדבר, כדי לנסות להבין את היצירה הזאת בסיכומו של דבר שהיא במרכז של אותה תקופה פחות או יותר, המשנה והתלמוד, או כל ספרות, בעצם כל ספרות חז”ל.
כלומר, ברגע שיוסף בן מתתיהו גמר לכתוב את שלושת הספרים שלו, עד שנת שבעים ומשהו לספירה, בעצם נגמרה ההיסטוריה היהודית. אני אומר את זה בצורה די קיצונית, כדי שהדברים יהיו ברורים.
כלומר, אין לנו יצירות מפורטות כמו אצל יוספוס פלאביוס, שנותן לנו תמונת על מפורטת ביותר, עם פרטי פרטים על מה שקרה לאורך תקופה די ארוכה. תקופות קודמות גם, למשל תקופת המקרא, מה שאנחנו קוראים, תקופת התנ”ך, יש לנו גם כן אינפורמציה מפורטת ביותר, שכמעט אין דומה לה בספרות העולם.
למה? א’, מבחינה היסטורית יש לנו סגה היסטורית מפורטת ביותר, עם רשימה של מלאכים ורשימה של אירועים מפורטים ביותר, שאנחנו יכולים היום לשחזר בצורה מדויקת כמעט ביותר את ההיסטוריה של התקופה.
והאוצר הספרותי הזה שנקרא מקרא, שזה בעצם ספרייה שלמה של טקסטים, היא הספרייה הזאת בנויה מהרבה ז’אנרים ספרותיים, כלומר מהרבה סוגות ספרותיות. יש לנו גם היסטוריה, יש לנו כרוניקה, יש לנו ההגות של נביאים, יש לנו שירה ברמה גבוהה כמו מזמורים של תהילים, יש לנו שירה עממית, יש לנו אגדות, יש לנו מיתוסים, יש לנו ספרות חוכמה, יש לנו אפילו רומנים היסטוריים בתוך הספרייה הזאת. אין ספרות עולמית באותה תקופה שמתחרה מבחינת כמות הז’אנרים, כמות הסוגות הספרותיות עם המקרא.
ולכן יש לנו ידע רב ביותר, מפורט ביותר, על התקופה שמדברים עליה אותם ספרים של המקרא. אותו דבר יש לנו, אמרתי, בתקופה היוונית-רומית, בזכות יוספוס, הספרים של יוספוס, אבל לא רק בזכות יוספוס, כי באותה תקופה כתבו, יש לנו הרבה היסטוריונים יווניים, היסטוריונים לטינים, רומיים, שנותנים לנו תמונה מאוד מדויקת של התקופה. ופתאום קרה שאחרי פחות או יותר מרד בר כוכבה, אם אתם יכולים לשים אותו באיזושהי תקופה, אחרי המרד הגדול משנת שבעים, המקורות האלה יבשו כמעט לחלוטין.
אמנם יש אבות הכנסייה, יש היסטוריונים רומיים, אבל היזכור שלהם על היהודים הוא כמעט הקראי. אין לנו משהו רצוף כמו שהיה לנו בתקופת המקרא, או כמו שהיה לנו בספרי יוספוס, לגבי כמעט אלף שנה.
שקט כמעט מוחלט, עד כדי כך, שאנחנו לא יודעים איך פתאום צמחו יהודים באירופה במאה ה-12.
אין לנו מושג עד עצם היום הזה איך הגיעו היהודים לצפון אירופה, לצפון גרמניה, צפון צרפת, אין לנו מושג.
במשך הזמן המציאו כל מיני אגדות, כמו הסיפור של הכוזרים או דברים מהסוג הזה, זה לא רציני. הכוזרים לא היו יהודים, לא היה להם שום קשר עם יהדות.
אנחנו יודעים כן, כמעט, בצורה ברורה, על מה שקרה לגבי יהדות צפון אפריקה. למה? מכיוון שאנחנו יודעים שבתקופה היוונית רומית, המרכז העולמי הגדול ביותר בעולם של אותה תקופה, היה אלכסנדריה של מצרים.
אנחנו יודעים גם שהתרבות של יהודאי של אלכסנדריה, אני מדבר על יהודאים ולא על יהודים.
יהודים זה כאלה שכבר עברו לדת בעצם של חז”ל, שאני הולך לדבר עליה במשך ההרצאה הזאת.
אלה יותר קרובים עדיין לתרבות הטריטוריאלית מקראית שהייתה בארץ ישראל באותה תקופה ונמשכה הלאה.
אכן, התרבות של אלכסנדריה השפיעה גם על תרבות של קירנאיקה, מזרח לוב של היום, על קרתגו הרומית בתוניסיה, אלג’יריה עד מרוקו.
המעבר הזה מי…
לא מארץ ישראל. יהודי צפון אפריקה לא הגיעו ישירות מארץ ישראל, אלא הגיעו מאלכסנדריה ומקרנאיקה בעקבות מה שנקרא המרד של התפוצות.
המרד הזה הוא לא של יהודים אלא של יהודאים.
זאת אומרת זה אנשים שהיו להם, לקהילות שהיו להם מלכים, צבא, אוניות, חיילים וכדומה. זה שונה לגמרי מקהילות יהודיות של ימי הביניים. כך אסור לערבב את שני התחומים.
לכן, יהודי צפון אפריקה הגיעו מהתרבות ההלנית של אלכסנדריה וקרנאיקה ובעקבות כישלון מרד התפוצות נגד רומא הם עברו בהדרגה לתוניסיה, אלג’יריה עד למרוקו.
כאן יש לנו איזושהי אינפורמציה מסוימת שאפשר לשחזר את קיומם של את יהדות צפון אפריקה. לגבי אירופה אנחנו לא יודעים מה קרה.
ספרד זה הרבה יותר מאוחר.
בבל? הערה טובה.
למרות המשנה והתלמוד אין לנו אינפורמציה היסטורית על מה שקרה בעיראק בבבל.
אין לנו. עכשיו אתה מכניס אותי בעצם לסיפור של התלמוד. בוא ניקח את התלמוד ונראה אם אפשר ממנו ללמוד משהו שהוא היסטורי שיכול ללמד אותנו על איזושהי תקופה או על איזושהי מדינה.
בבל או ארץ ישראל. אפשר משם לדעת הרבה דברים על חיי יום יום. אם יודעים לקרוא את זה בצורה ביקורתית.
על היסטוריה ממשית אין היסטוריה במשנה ובתלמוד. אין היסטוריה במשנה ובתלמוד. אחר כך שאלות אם אפשר.
אולי תוך כדי זה הדברים יהיו יותר ברורים. עכשיו בואו נראה מה כתוב במשנה ובתלמוד ואז נוכל אולי לקבל איזושהי תמונה. יש שני ג’אנרים בלבד.
שניים בלבד במשנה ובתלמוד. דיברתי על כמות הג’אנרים המדהימה שיש לנו במקרא בספרייה הזאת.
כל כך מגוונת שנכתבה בתקופות שונות בפרקי זמן ארוכים ביותר על ידי מחברים שונים שיש להם מגמות שונות של כתיבה. כל אחד בתחום שלו. כיוון שזה נכתב במקומות שונים.
חלק בממלכת ישראל, חלק בממלכת יהודה ופולמוסים. את הדבר הזה אין לנו במשנה ובתלמוד. יש לנו שני ג’אנרים בלבד.
אחד ויכוחי הלכה. ויכוחים עם פולמוסים. והשני זה אגדות.
חוץ משני הג’אנרים האלה אין לנו משהו אחר. שני ג’אנרים בלבד שקל מאוד לזהות ביניהם. אגדה או סיפור.
סיפור יפה. סיפור מדהים ביופיו. סיפור שמשמש דרשנים.
אפילו כשהם מדברים על הלכה, הם זקוקים לסיפורים יפים. אלה שני הג’אנרים שיש לנו בתלמוד. צריך לקחת בחשבון כשאנחנו מתייחסים לשני הג’אנרים האלה.
התלמוד בעצמו אומר שהציבור רוצה, מה הוא מעדיף? הלכה או אגדות? אגדה. כאילו הדרשן נדרש, אם הוא רוצה לדבר על הלכה, להכניס סיפורים יפים. כי זה מה שהקהל רוצה.
זה מה שקהל לא רוצה. והתלמוד הפליא מבחינת היכולת הסיפורית שלו לספר סיפורים נפלאים. כי זה מה שהציבור של הדרשנים מעוניין בו.
אתה יכול להגדיר צפון אירופה?
האם בדרום אירופה אתה אין לנו?
לא, אין לנו. הפעם הראשונה שיש לנו ידיעות על יהודים באירופה זה בצפון. יותר מאוחר אנחנו יודעים גם על דרום צרפת, על ספרד, אבל זו תקופה הרבה יותר מאוחרת.
הרבה יותר מאוחרת, במאה ה-12, 13, משהו כזה.
לפני לפני כן אנחנו לא יודעים איך הגיעו מסה כל כך גדולה של קהילות אהו.
עכשיו אני אעובר לנתח איזשהו מצב נוסף לגבי המשנה והתלמוד.
כשאנחנו בודקים את הטקסטים האלה אנחנו מוצאים משהו כמו 2,500 שמות של רבנים. היררכיה שונה של רב, רבן וכדומה. אנחנו יכולים אחר כך לשאול את עצמנו אם אנחנו רוצים, בוא נגיד ככה אחרת.
היסטוריון עומד בפניו הטקסט הזה של המשנה והתלמוד. רוצה לדעת מה כתוב בו כדי לנתח אותו מבחינה מחקרית בביקורת הטקסט כמו שאנחנו עושים לגבי מקרא.
במקרא, המחקר הזה התחיל במשך הרבה שנים אפילו בתקופות עתיקות יותר.
רבי אברהם אבן עזרא, רבי דוד קימחי, שפינוזה וכך הלאה עד המאה ה-19 ועד ימינו. הסיפור של ביקורת המקרא הוא מאוד מפותח. אתם לוקחים, אתם רושמים בגוגל ביקורת המקרא.
אתם תמצאו עשרות אלפים של ערכים בעברית ובשפות, בהרבה שפות זרות בעולם. אתם תכתבו, תנסו לכתוב ביקורת התלמוד. אתם לא תמצאו אפילו ערך אחד.
זאת אומרת, יש לנו כאן מצב מיוחד במינו. לא נעשה לגבי הספרות העתיקה הזאת לגבינו מחקר ביקורתי ממשי כמו שנעשה לגבי המקרא. ובכל זאת בשנים האחרונות יש איזושהי התעוררות בעולם וגם קצת בארץ לגבי הטקסטים האלה של משנה ותלמוד.