בספר זה אבחן את שאלות היסוד של התהוות עם ישראל ושל ראשית האמונה המקראית, ואציע תפיסה חדשה השונה הן מן המסורת המקראית המרכזית והן מן הגישה הרווחת היום בקרב חוקרי מקרא וארכיאולוגים.
חוקרי המקרא והארכיאולוגיה המקראית עסקו רבות בחקר הרקע להיווצרותו של עם ישראל המקראי ולהתהוותה של הדת המקראית. באמצע המאה העשרים שלטה הגישה שביקשה לאשש את המסורת המקראית בעזרת הממצאים הארכיאולוגיים שהתגלו בארץ ישראל ובמרחבי המזרח הקדום. טקסטים מן המחצית הראשונה של האלף השני לפני הספירה שהתגלו במסופוטמיה, חשפו מנהגים דומים לאלה שקיימו אבות ישראל לפי המתואר בספר בראשית. החפירות בארץ ישראל אישרו לכאורה את הסיפור המקראי על כיבוש הארץ על ידי בני ישראל בראשותו של יהושע בן־נון ואת תפארתה של ממלכת דוד ושלמה. ואולם בשנים האחרונות התהפכה הקערה על פיה. התברר כי המקבילות שהוצעו בין תקופת האבות לבין
הטקסטים המסופוטמיים אינן משכנעות. חוקרים רבים הצביעו על היסודות האנכרוניסטיים בספר בראשית (כך, למשל, נטען כי הפלישתים עדיין לא הגיעו לארץ בתקופה המתוארת בספר, וכמו כן ביותו של הגמל התרחש בתקופה מאוחרת יותר), ובעקבות כך הגיעו למסקנה שהאבות אינם אלא דמויות מיתולוגיות שאין להן אחיזה במציאות.1 כמו כן עלו סתירות חמורות בין הממצא הארכיאולוגי על התנחלות ראשוני הישראלים בארץ ישראל לבין הסיפור המקראי על אודות כיבוש הארץ.
מסקרים ארכיאולוגיים נרחבים שנערכו בעיקר בשנות השבעים התברר כי תהליך ההתנחלות היה אטי, מדורג ולא אלים בעיקרו. בעקבות כך עלתה הטענה כי ראשוני הישראלים היו כנענים וכי לא הגיעו ממצרים. בהעדר ממצא ארכיאולוגי שיאשש את הסיפור על כיבושיו הנרחבים של דוד ועל מפעלי הבנייה של שלמה, הוטל גם עליו צל של ספק. מציאתן של כתובות ארכיאולוגיות המזכירות את “יהו־ה ואשרתו”, הביאה חוקרים רבים לטעון כי דתם של הישראלים לפני גלות בבל היתה זהה בעיקרה לדת הכנענית, וכי רק הגלות לבבל הביאה להתפתחות האמונה באל אחד. בהקשר זה התפתחה אסכולה של חוקרי מקרא המכונה “האסכולה המינימליסטית”. החוקרים המינימליסטים טוענים כי אין במקרא שום מידע היסטורי בעל ערך על התקופה העתיקה וכי המקרא נכתב לאחר גלות בבל, בעיקר בתקופות הפרסית וההלניסטית.2
האם האבות אברהם, יצחק ויעקב הם דמויות היסטוריות או אגדתיות? ואם כן, מתי חיו האבות? האם אכן היו בני ישראל עבדים לפרעה במצרים ויצאו ממנה בהנהגתו של משה, או שמא אין סיפור יציאת מצרים אלא מיתוס נעדר בסיס היסטורי וראשוני הישראלים היו בעצם כנענים? האם אכן מלכו דוד ושלמה על ממלכה עשירה ורחבת ידיים שבירתה ירושלים המפוארת, או שמא היתה ירושלים עיר קטנה נעדרת חשיבות? התוצאות של המחקר הארכיאולוגי אינן
נותנות פתרון חד־משמעי לשאלות האלה, והמלומדים חלוקים על פירוש הממצאים.3
חברים, אנחנו ממשיכים בחיפוש שלי בעזרתכם, וכמובן בעזרת פרופסור אבי סגי, אחר האלוהים, או יותר נכון, אחר האמונה באלוהים. ואני חייב לשאול אותך שאלות קשות. בשיחות קודמות, אתה נתת לי להבין שלמעשה הכל לגיטימי.
גם כשישבנו עם עמיתך, דוקטור ברלב, שהוא גם חסיד ברסלב, גם הוא אמר, אני מאמין ככה, ואתה אמרת, לגיטימי. כל אחד, אם הוא מאמין במציאות מסוימת, מבחינתו המציאות הזאת קיימת. ופה יש לי משהו מאוד כזה בעייתי עם ההבחנה הזאת.
כי אני טוען שיש אגדה, יש מיתוס, ואפשר להאמין במיתוס. אבל בגלל שאתה מאמין באיזשהו מיתוס, הוא לא הופך למציאות. מול המיתוס, אני רואה מציאות, נקרא לה מדעית, תמונה מדעית של העולם, שמבחינתי, אני גם לא מבין שם הרבה מאוד דברים.
לדוגמה, אני לא מומחה לפיזיקה, אבל אני יודע שאני יכול לחשב כמה אנרגיה יהיה בטלפון הזה, אם לפוצץ אותו על ידי זה שאנחנו נלחץ על התאים. יש את הנוסחה המפורסמת הזאת של E שווה MC בריבוע. אני לא מומחה לפיזיקה שאנשים לא יקפיצו עליי, אבל זאת הנוסחה.
עכשיו מבחינתי, כמישהו שלא מתמחה בדברים האלה, זה גם אפשר להגיד סוג של אגדה, נכון? הרי אני לא יכול לקחת את הטלפון הזה וכל כך להעמיס עליו בשביל שהוא יתפוצץ וישחרר את האנרגיה הזאת. אבל גישה מדעית הזאת, אני מאמין, אפשר להגיד, מאמין בה, בגלל שהיא נתונה לביקורת, כן? לביקורת של אמיתיים. וגם יש לפעמים דרך בצורה של ניסיון, בדיקה, שאפשר להגיע למסקנה שזה עובד.
לדוגמה, אנחנו יודעים היום פצצות אטום, גם הם בגדול מבוססים על אותו עיקרון של איינשטיין. כן? וזה עובד, זה מתפוצץ, לצערנו זה באמת עובד. ואתה, למעשה, משווה ואומר, גם זה בסדר וגם אם אתה, אלכס, מאמין שיש איזה מפלצת מתחת לשולחן, אם זאת המציאות שלך, גם בסדר.
ואני, לא, קשה לי לקבל את זה.
אבי:
אוקיי, השאלה שלך היא שאלה מצוינת. ובעצם השאלה שלך הובילה, ממאה ה-17 עד אמצע המאה ה-19 בקירוב, לשלילתה של האמונה הדתית, לזרמים גוברים והולכים של שלילת האמונה הדתית, במקום אחר, בשיחות על ניטשה, דיברנו על המושג שניטשה מות האל, וכל המסורת שהתפתחה בעקבות הגותו של הגל, פוירבך, שאמרו שאם האדם היה חמור, הוא היה מדמה את האלוהים לחמור, האל הוא האלטר אגו האידיאלי של האדם, דרך פרויד, שכל אחד מההוגים הללו עד ימינו אנו, ניסה לתרגם את האמונה הדתית של בני אדם, לקטגוריות פסיכולוגיות.
זאת אומרת, גייס לכאורה תחום ידע ששמו פסיכולוגיה, שהוא לא בדיוק מדעי הטבע, כדי להפריך את אותו יסוד של האמונה. אני רוצה לומר לך שהעמדה הזאת מוטעית, כי איננה מבינה עד הסוף, שלאדם יש כל מיני כישורים, כל מיני יכולות, שאי אפשר להעמיד אחת מהן על זולתה. קח את היכולת שלנו לאהוב ולחמול.
אם אני ארצה לעשות ניתוח מדעי, אני שם בגרשיים, אני אבדוק את המוח של האדם, מה גורם לו לאדם לחמול, מה גורם לו לאדם לאהוב.
א. קו הבטחון – המשכה מההשערה שלפני הצמצום אל תוך העולמות
מעלת הזמן והמקום
שלום וברוך ה’ שאנחנו יושבים כאן, סמוך ונראה לעיר יריחו עיר הקודש, שתיבנה ותכונן, יחד עם כל ערי ארץ ישראל. התאריך הזה הוא תאריך מיוחד – היום שאחרי היארצייט של יהושע בן נון, שהיה אתמול, כ”ו ניסן, ותיכף אנחנו נכנסים לכ”ח ניסן, שזה יום כיבוש יריחו. זה שיש הרבה נשמות של יהודים כאן, סמוך ליריחו, דווקא ביום הזה – יעזור לכיבוש של יריחו שוב. אם בלב נתקע בשופר טוב אז כל החומות יפלו ונוכל להכנס חפשי לתוך יריחו, עוד היום והלילה.
חזרה:העגול הגדול, היושר והעגולים היוצאים מהיושר
אנחנו לומדים את המאמר “אמונה ובטחון” בספר לב לדעת, הגענו לעמ’ סב. פעם קודמת למדנו שיש מושג בקבלה וחסידות שנקרא העגול הגדול – שזה אמונה שלפני הצמצום הראשון, מה שה’ עשה חלל בשביל לברוא את העולמות. אחר כך ה’ המשיך קו, ותוך כדי שהקו שזה אור אין סוף הממלא כל עלמין, יורד – ומסביב לו נוצרים כל העולמות – הוא גם מוציא עגולים כל הזמן, והעגולים האלה הם עוד פעם אמונה. עיקר הווארט היה שתוך כדי ההתקדמות בחיים יכולים להיות נקודות משבר, נקודות אין, ואז אף על פי שהאדם נמצא בתהליך של בטחון ויזמה לממש את התפקיד שלו בחיים –בכל אופן הוא צריך פתאום להוציא עוד עגול של אמונה, להאמין באמונה פשוטה בה’, שיש רק ה’ והוא יעשה הטוב בעיניו. ככה הסברנו בפעם הקודמת. מה שיצא מזה, שיש מושג יסוד שנקרא עיגולים ויושר. שכל הזמן יש עיגולים ויושר. – כמו מעגל וקוטר. יש עיגול, ויש באמצע העיגול קו ישר, שזה קוטר. זה נקרא עגול שלפני החלל הצמצום הראשון, והקו, שקוראים לזה קו וחוט, של אור אין סוף שיורד ונמשך לתוך החלל.