כדי להסביר את גורמי השינויים, צריך להסביר מהי מהפכת החרדיות החדשה, מה זה החרדיות הישנה ומה זה החדשה.
על הנושא הזה דיברתי הרבה פעמים, לא בקונגרס, אני לא יודע אם מישהו פה שמע אותי בנושא הזה, הם אולי בודדים.
הבעיה היא שאני לא אתן שוב את ההרצאה, אני לא באתי לקונגרס בשביל לתן את ההרצאה שנתתי כבר פעמים רבות, זו הנקודה פה.
והנושא שלא דיברתי עליו, הוא גורמי השינוי.
אבל כדי לדבר על גורמי השינוי, צריכים להציג לפחות בצורה בסיסית מהי בעצם החרדות הישנה ומהי המהפכה.
על גבי זה, אנחנו עכשיו צריכים לקצר את ההרצאות, בגלל ההרצאה שנוספה.
אז חלק מעניין יהיה אדבר בקודם, יהיו גם שקופיות שתוכלו, מטיבי הקריאה יוכלו להרחיב מעבר, אבל אני אריץ את זה במהירות, פשוט כי אחרת אני לא אעמוד בסד הזמנים.
החרדות הישנה, היו לה שלושה מאפיינים, וכמו שאתם רואים, זה עד לשנות ה-70.
הטענה המרכזית שלי בדוקטורט, זה הכותרת של הדוקטורט, מהפכת החרדיות החדשה בשנות ה-70.
כלומר, עד שנות ה-70 זה הישנה, ואחר כך החדשה עד היום, במידה רבה, אנחנו עדיין מה שאני קוראי החדשה.
מה המשמעות של זה? יש שלושה מאפיינים מרכזיים.
הראשון, הציבור החרדי היה הרבה יותר פרו-ציוני. אני עכשיו אומר ממש בקצרה, כי גם אני ארחיב בהמשך, קצת יותר, אבל פרו-ציוני, אני מדגיש, לא ציוני, החרדים אף פעם לא ראו את עצם חלק מהתנועה הציונית. הם היו פרו-ציונים, את המשמעות נסביר בהמשך.
המאפיין השני היה הרבה יותר כוח בידיים של העסקנים, גם הפוליטיקאים וגם העיתונאים, והכוח הזה עבר בתחילת שנות ה-70, ממש במסגרת המהפכה, הוא עבר לידיים של… לא כל הרבנים, אלא הגדולים.
הגדולים ואדמו”רים החשובים יותר. גם את זה אני ארחיב טיפה בהמשך.
והצד השלישי הוא פתיחות בתחומים מגוונים, כלומר פתיחות כללית, בהרבה מאוד תחומים, וגם את זה אנחנו נראה.
נתחיל עם הפרו-ציונות. עכשיו כאן זו דוגמה, אני אעבור על זה ממש ביעף, תוכלו מי שרוצה לראות קצת יותר בשקופית, אבל דוגמאות לפרו-ציונות של החרדיות הישנה.
קודם כל חתימה על מגילת העצמאות. שני נציגים חרדים של אגודת ישראל, חוץ מפועלי לאגודת ישראל שהייתה יותר מתונה. שני הנציגים של אגודת ישראל חתמו על מגילת העצמאות, על ההכרזה הרשמית של הקמת מדינת ישראל. האם אפשר לקרוא לזה אנטי-ציונות? כמובן שלא.
זאת פרו-ציונות לכל הפחות. ריצה משותפת בכנסת הראשונה, רצו ביחד עם מפלגות המזרחיים, לא היו חייבים, היו יכולים לביחר גם בלי המזרחים, ורצו ביחד. אז גם זו דוגמה לפרו-ציונות.
השיאים של זה, גם כאן אני אעבור ממש בקצרה. אם קום המדינה היה פרץ חזק במיוחד של פרו-ציונות, הנפת דגלי המדינה, זה לא היה טאבו כמו היום. דיבורים על גאולה ציון.
חגיגי של יום העצמאות, כולל, חד משמעית, אני לא מדבר פה על דמויות שוליים.
המנהיג של אגודת ישראל, במספר אחד ברשימה לאורך כל השנים, השתתף בתפילות של יום העצמאות בשנים הראשונות. סיקור חגיגי של יום העצמאות בהמודיע, אנחנו נראה את זה קצת בהמשך.
התבטאויות פומביות, חיוביות ביחס למדינה, המשיכו עד לראשית שנות ה-70.
אמרתי שבתראשית שנות ה-70, הייתה מהפכה, גם על זה אני אפרט מעט בהמשך. גם אחרי הפרישה מהקואליציה, אגודת ישראל הייתה חברה בקואליציה במשך, קודם כל עוד לפני קום המדינה, כבר במועצת עם, והייתה חברה בקואליציה במשך חמש שנים, פחות או יותר.
גם אחרי שהיא פרשה מהקואליציה, ולכאורה יש כאן צעד משמעותי, בכל זאת המשיכה להיות אופוזיציה מטעם, וגם את זה אנחנו נראה בהמשך.
כלומר, לא היה כאן גט כריתות, בינה לבין מפא”י, לבין הקואליציה השלטונית במדינת ישראל, היא הייתה אופוזיציה מטעם.
שיא נוסף של פרו ציונות היה במלחמת ששת הימים.
אמרנו ששיא אחד היה אחרי קום המדינה, והשני, אחרי מלחמת ששת הימים.
בזה הרחבתי התזה שלי לתואר שני פה, באוניברסיטה העברית. עסקתי בזה בהרחבה.
היו שם דיבורים, התלהבות עצומה, ודיבורים ממש על פעמי משיח, ודברים מהסגנון הזה, יותר מציונות הדתית, חד משמעית.
אמרתי קודם, ציון חגיגי של יום העצמאות בהמודיע. זו דוגמה, זה אולי אחת הדוגמאות הקיצוניות.
זה לא מיד אחרי קום המדינה, זה עשור למדינת ישראל, אתם יכולים לראות.
כמעט כל עמוד הראשון של המודיע, עוסק בזה בצורה חגיגית, לא ביקורתית, בצורה חגיגית, לציין את המאורע.
זה ממשיך גם כן בעמודים הבאים.
הבאתי פה את העמוד הראשון, אבל זה בגלל המספר העגול, בגלל העשור, זה ממשיך גם בעמודים הבאים, וזה ממשיך, בשביל המספר העגול, זה ממשיכה גם בעמודים הבאות. אנחנו נראה גם את זה בהמשך.