(ערכתי חלק ראשון של ההרצאה)
אני שמח לפתוח את סדרת ההרצאות, ההרצאות בחסות הרקטור של סמסטר א’ תשס”ז.
שמח לראות שיש קהל נכבד וכמעט גודש את האולם
הסדרה עושת בישראל הקדום: ארכיאולוגיה, מקרא ומה שקרה זה ותינתן על ידי פרופסור ישראל פינקלשטיין מהחוג לארכיאולוגיה ותרבות המזרח הקדום באוניברסיטה.
פרופסור פינקלשטיין הוא דמות מפתח בחקר התקופה של ראשית עם ישראל בארץ כנען.
הוא אחראי לחפירות ארכיאולוגיות רבות במקורות שונים בארץ בין השאר בשילו ובמגידו
ישראל היה פרופסור אורח באוניברסיטת שיקגו ובאוניברסיטת הרווארד שבארצות הברית באוניברסיטת פריס אחת ובסורבון שבצרפת.
הוא מחזיק קתדרה על הארכיאולוגיה של ישראל בתקופת הברזל והברונזה.
ובשנת 2005 זה מה שנקרא last but not least קיבל את פרס דן דוד היוקרתי לגבי העבר.
כיוון שהוא ידוע גם בארצות הרהוטות אני יודע שנכונה לנו סדרת הרצאות מרתקת. אני לצערי ואני כל פעם אומר זאת מחדש שזמני אינו בידי תחילת שנת לימודים ואני רק פותח ולא נשאר להרצאה על ההרצאות אבל אני מחזיק כאן נציגה את אשתי שמדווחת לי אחר כך על כל מה שהיה כך שישראל רואה זהרת.
אני מזמין את פרופסור פינקלשטיין להרצאה ראשונה שכותרתה ארכיאולוגיה ומקרא.
ישראל בבקשה
גבירותיי ורבותיי צהרים טובים.
תרשו לי לפתוח בכך שהסדרה הזאת משמחת את ליבי אני מאמין גדול בכך שצריך להביא את דבר המחקר לציבור הרחב.
ואני יודע שיש ציבור גדול שמתעניין בנושאים שאנחנו עוסקים בחוג לארכיאולוגיה ותרבויות המזרח הקדום.
ההרצאה היום היא הרצאה פרונטלית היחידה בכל הסדרה שהיא תהיה הרצאה פרונטלית, כלומר אני אדבר איתכם במשך שעה ורבע נאמר, ויהיה זמן לשאלות בסוף ההרצאה.
מי השבוע הבא כל הרצאה תהיה מלווה במצגת. עמלתי די קשה והכנתי מצגות כדי להבהיר את הדברים. קשה מאוד לדבר על ארכיאולוגיה מבלי לראות את הממצאים. ולכן מהשבוע הבא יהיה מסך גדול עם מצגות, המצגות יפות. עשינו הבוקר ניסיון לראות שאכן הכל עובד כאן בסדר.
ואני בטוח שהדברים יהיו נהירים ואני מקווה שהם יהיו גם מעניינים.
המטרה של הקורס הזה בעצם היא לעסוק בשחזור ההיסטוריה של ישראל הקדום. כלומר שחזור ההיסטוריה הישראלית בתקופת המקרא נאמר. אבל תקופת המקרא כמו שתלמדו היום אני מקווה זאת הגדרה לא מספיק ברורה, כי היא קשורה בשאלה מתי נכתבו הטקסטים. וייתכן שהתשובה למתי נכתבו הטקסטים תצמצם מאוד את הזמן. ולכן צריך להרחיב קצת ולכן גם אני לא משתמש כאן בביטוי גם לא בכותרת תקופת המקרא לישראל הקדום. כלומר מן השלבים הפורמטיביים הראשוניים שידועים לנו מן המקורות ומן הארכיאולוגיה, הייתי אומר בחלק המאוחר של האלף השני לפני הספירה. ואנחנו נעסוק כאן בדברים עד חורבן ירושלים, ולאחר מכן בהרצאה האחרונה עד ימי שיבת ציון.
זאת המסגרת הכרונולוגית של ההרצאות שלנו. כלומר נתחיל באלף מאתיים לפני הספירה מדי פעם יהיו הערות על תקופה קודמת. ואני אמשיך כך עד בערך מאמר ארבע מאות או ארבע מאות חמישים לפני הספירה. זו המסגרת הכרונולוגית.
כשבאים לשחזר את ההיסטוריה של ישראל הקדום אנחנו עומדים בפני שלושה מקורות. המקור האחד הוא כמובן המקרא אני אדבר עליו היום בפוטרות.
המקור השני הוא הארכיאולוגיה, והמקור השלישי תעודות המזרח הקדום.
ורק שילוב בין המקורות האלה כולם לפי דעת כולנו לא רק אני יכול לתת היסטוריה מהימנע של מה באמת קרה מסוף האלף השני לפני הספירה ולאחר מכם.
אלא מה שהארכיאולוגיה והמקרא הדיור המשותף של שתי הדיסציפלינות האלה הוא קשה מאוד. ובעצם אני רוצה היום בשיעור הראשון בהרצאה הראשונה להסביר את הניואנסים הדקים מדוע הקשר בין הארכיאולוגיה והמקרא הוא קשר לא פשוט הוא קשר קשה. וגם להגדיר מה היתרונות ומה החסרונות של כל אחת מהדיסציפלינות האלה בבואנו לעסוק בשחזור ההיסטוריה הישראלית הקדומה.
ובכן מדוע היחסים האלו, המגורים ביחד, המגורים ביחד הם קשים בין הארכיאולוגיה והמקרא.
ובכן המקרא גם החלקים ההיסטוריים שבו לפי דעתי ואני לא חושב שאני לבד בעניין הזה הוא לא נכתב כספר היסטוריה.
לא כתבו באלף הראשון לפני הספירה או במאה השביעית או במאה השמינית או במאה השישית או אפילו לפני הספירה היסטוריה.
הכתיבה של היסטוריה במובן המקובל עלינו היום התפתחה יותר מאוחר. הניסיון לתאר את האירועים ולהעריך אותם בצורה שהיא נגיד באה מתוך עניין אמיתי באירועים עצמם ולא באיזה מסרים שבאים מהם זה דבר לא היה קיים למעשה בספרות המזרח הקדום.
לא רק במקרא. גם כשאנחנו עומדים מול קיר של מקדש מצרי, מקדש אמון בקרנק שבו יש רשימות פוטוגרפיות ותבליטים שמתארים את מסעי המלחמה של פרעוני מצרים או כשאנחנו מתבוננים קוראים תעודות מתעודות מלכי אשור אנחנו מוצאים שם מסרים שהם באים מטעם הפרופגנדה המלכותית של הזמן.
המקרא הוא לא בדיוק עוסק בפרופגנדה מלכותית המקרא בעצם בחלקים ההיסטוריים שלו עוסק גם שם בעניינים תיאולוגיים ואידיאולוגיים בראש ובראשונה תיאולוגיים.
מי שקורא בצורה מעמיקה את החלקים ההיסטוריים שעוד מעט אני אדבר עליהם מבין שהנושאים המרכזיים הם לא האם מלך מסוים עלה לשלטון בשנה זו או בשנה אחרת.
האם מסע צבאי כזה או אחר יסיים בכיבוש עיר כזו או בתמוסה או בניצחון או בניצחון. הטקסט עוסק במסרים תיאולוגיים, כלומר במערכת היחסים בין עם ישראל ואלוהי ישראל על פי התפיסה של המחברים.
וכל דבר בעצם מכוון, כל חלק מהחלקים של המקרא כל פרק למעשה אם מתבוננים היטב מכוון לעניין הזה, לעניין התיאולוגי שהוא הקו המנחה.
איך אמור עם ישראל להתנהג מול אלוהיו?
איכן אמור עם ישראל לעבוד את אלוהיו?
מה התפקיד שושלת בית דוד במערכת היחסים בין אלוהי ישראל ועם ישראל?
כיצד זה קרה שדוד מייסד השושלת קיבל הבטחה אלוהית בלתי מותנית לשלטון על עם ישראל?
למרות היחסים האלה ניחתו פורענויות קשות ביותר על עם ישראל וכיצד אפשר בעתיד למנוע את הפורענויות האלה?
אלה הם הנושאים שבהם עוסק המקרא.
הוא לא מחפש לתאר היסטוריה במובן המקובל עלינו במחקר נאמר המודרני שגם הוא כמובן לא נקי מנטיות.
ולעומת זה הארכיאולוגיה היא באה ממקום אחר לחלוטין. היא מדיום אחר לחלוטין. הארכיאולוגיה לא עוסקת בתיאולוגיה.
היא יכולה לעסוק במנהגים דתיים במידה וארכיאולוגים חופרים מקדשים או במידה וארכיאולוגים מגלים בחפירות צלמיות, מקומות פולחן, חפצים של קשורים בפולחן אבל זה מרכיב אחד קטן.
הארכיאולוגיה עוסקת במגוון הרחב של חיי היומיום של האדם הקדום. היא עוסקת גם בפולחן אבל גם בבנייה ובקדרות ובמה אכל האדם הקדמון.
איזה בעלי חיים היו לו? מה היו נתיבי הסחר? במידה מסוימת לעתים גם מה היו הקשרים הבינלאומיים של החברות, החברות אומות. אלה הנושאים. כלומר אנחנו מדברים בעצם על שני מידיה שלא יכולים לדור אחד בכפיפה לשני.
הם פשוט מיסודם שונים לחלוטין. אז השאלה עכשיו היא האם המסקנה תהיה שצריך להימנע מזה או מזה? האם אפשר לשחזר את ההיסטוריה הישראלית הקדומה רק על פי הארכיאולוגיה? התשובה כמובן שלילית. כי המקרא יש לו ערך עצום למחקר ההיסטוריה הישראלית הקדומה.
כיוון שגם אם הוא ספר שעוסק, אם יש כאן מסמך שעוסק בעיקר בעניינים תיאולוגיים, מובלעות בו ידיעות חשובי יותר על התקופה של ראשית הזאת שקראתי לה כאן, ישראל הקדום. על ראשית ההיסטוריה הישראלית. ולכן, למרות שמדובר בשתי דיסציפלינות שונות, מצד אחד אחת שעוסקת בעולם קוגניטיבי בעיקרו, ומצד שני דיסציפלינה שעוסקת בעולם חומרי, צריך למצוא איזושהי דרך בכל אופן לדיאלוג בין שתי הדיסציפלינות האלה.