“בית שמים וארץ” נחלת שבעה, ח”י שבט תשע”ד

http://jewish-education.info/uploads/yehuda-yifrah/20140119_202517-e.mp3

ספר תולדות יעקב יוסף – פרשת עקב – אות ג  (קפ”א)

ונ”ל לבאר ענין מהות התפלה לפי מה שקבלתי מרבותי ומפי ספרים, דהתפלה בכל יום צריך כוונה אחרת, וזהו שאמרו בש”ס אם יכול לחדש בה דבר וכו’ (ברכות כא.), וראי’ מוכרחת לזה דענין תפלה הוא לברר ניצוצות מרפ”ח ניצוצות מאנין תבירין, וזהו בסוד העלאת מ”נ למל’ להזדווג אשה בבעלה, והעלאת הנצוצות הוא המחשבה העולות במחשבתו לאדם בשעת תפלתו, והחכם אשר עיניו בראשו יודע מן המחשבות זרות לברר הפנימו’ שבו שהוא ניצוצות קדושות שנכנסו בתוך הקליפות ונעשו מחשבות זרות. ובדרך משל שאם בא לו הרהורי תאוות נשים הוא מצד חסד, כמ”ש אשר יקח אחותו חסד הוא (ויקרא כ, יז), ויבין שאם יש לזה תאוה מצד ניצוץ א’ קדוש שיש לו, אם ידבק א”ע בשורש של זה התענוג ששם הוא התענוג בלי שום קצבה וערך, וכן בהרהורי ע”ז ח”ו ושפ”ד שהוא קו שמאל, והאריכו’ בזה הוא סכנה והמשכיל ידום:

והנה עינינו הרואות שזה א”א שיהי’ בכל יום הרהור א’ כמו תמול ושלשום, וא”כ גם התפלה שיחדש בה לפי ראות עיניו בהרהורים שלו, ולזה צריך דעת רחבה וכוונה גדולה שיהי’ פיו ולבו ומחשבתו בהסכמה א’ שוין כנודע, מה שאין כן אם מתפלל בקביעות כמו תמול ושלשום, לשונו רגיל לדבר, והראש כורע במודי’ מעצמו, ולבו בל עמו, וכמ”ש התו’ (ר”ה טז ע”ב) בשם ירושלמי מחזיקנא טבותא לרישא דכשהגיע למודים כורע מעצמו:

הקראנו את הפיסקא הזאת. אנו דיברנו על היסודות, ואני רוצה להיכנס עכשיו קצת יותר גם למה עומד כאן על המאזנים, וגם קצת לטכניקה של עבודה זו, ולמה זה קשור דוקא לתפילה. המשך »

דיברנו בשיעור הקודם על תחילת התהליך של התיקון, אנו נקרא עכשיו שתי פיסקאות, ואחר כך נעשה חזרה קצרה ממה שדובר בשיעור הקודם, כי זה היה מסובך, ונתקדם. המשך »

הקלטה (אודיו)

וידאו מהשיעור:

http://www.youtube.com/IDyxYx_FE0c

מישהו שאל אותי למה אנחנו מתעכבים הרבה על ה”סינית”? על הטקסטים של האר”י, שקשה מאד להבין אותם, והם מסובכים, למה לא לקפוץ ישר לנמשל, לשאר החלקים המתוקים?

האמת שזה הרב קוק מפורש. יש קטע מפורש בהרב קוק, באורות הקודש (א, צ”ג), זה החלק הראשון שיש לכם כאן:

רזים צריכים להיות מוסברים ומובנים על ידי רזים דוקא,ולא על ידי דברים גלוים. וזוהי השטה הטבעית של גילויי האמתיות, שהיא נעלה באין עורך משיטת התרגום, שהוא בגימטריא תרדמה. דוקא הנעלם בנעלם מתבאר,וריבוי סעיפי התעלומה כל אחד מאיר על חברו, ותעלומה יצא אור. וזהו נקוד על אי”ו שבאליו, למדנו שישאל לאיש על האשה ולאשה על האיש. המדרגות השוות מגלות זו את זו ומאירות אותן, רז עם רז יאחד, ואבוקת אורים תגלה.

יש כאן איזה שהוא משהו. זה שמוז גם לעצמו. הרב קוק התעסק הרבה בתרגומים ובטח התלמידים שלו, שלגמרי עזבו את השפה של הרזים. אם היו שואלים את הרב צבי יהודה אם ללמוד קבלה – חוץ מאולי יחידי סגולה הוא די חסם את זה, די מנע את זה. אמר – כשאנחנו לומדים “אורות” – אנחנו בעצם לומדים קבלה. המשך »

תיקון חג”ת

עד עכשיו דיברנו על תיקון חב”ד של עתיק יומין, של חכמה בינה ודעת, שהם תיקנו את אבא ואימא, תיקנו את ההתחלה של אבא ואימא. עכשיו אנו מגיעים לשלב הבא. חג”ת דעתיק יומין. לא חכמה-בינה-דעת, אלא חסד-גבורה-תפארת. כלומר המידות של עתיק יומין. המשך »

ירושלים, נחלת שבעה. “בית שמים וארץ” (השיעור מתקיים בימי א’ ב20:00)

התחלה של תיקון (וחזרה מהשיעור הקודם)

התחלנו (בשיעור הקודם) ללמוד את ההתחלה של התיקון

בקצרה, דיברנו, שבזוהר אנחנו רואים כמה פעמים חזרה על סיפור של מלכי אדום שמתו, הסיפור של שבירת הכלים. האר”י בכתבים המוקדמים שלו מסביר, שהמיתה של המלכים הייתה רק בחלקים התחתונים של האצילות, רק בז’ תחתונות (ז”ת), שבע ספירות התחתונות, חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד יסוד מלכות. ולא בג’ ראשונות (ג”ר). זה בשמועה הראשונה והשנייה[1]. אך בשמועה הרביעית והחמישית הוא מדבר שכן היתה שבירה גם במקומות הכי גבוהים, “הדג מסריח מהראש”, כמו שאומרים J. היתה שבירה גם למעלה, גם אצל ההורים. אלא מה? הז”ת נפלו גם פנים וגם אחור, וג”ר נפלו רק אחור. וז”ת נפלו כולם. וג”ר נפלו רק הנה”י שלהם, האחוריים שלהם, החלקים התחתונים שלהם. דיברנו הרבה בשיעורים הקודמים מה המשמעות של השבירה באבא ואימא, ועוד הבדל, שהשבירה של הילדים, של ז”ת, של זכר ונקבה הייתה שבירה טוטלית, והם נפלו לתוך הקליפות, נפלו לבי”ע. ואו”א נפלו אך נשארו באצילות. נשארו במקום מלכות דאצילות. המשך »

עתיק ואריך, או”א וזו”נ – פנימיות וגילוי

אמרנו, שעתיק מקרין על או”א. עתיק, הנקודה יותר עמוקה, יותר עצמית, יותר פנימית של הכתר. אבא ואימא הם הנקודה של הגילוי העצמי של הפרצופים, של הנשמה – לכן יש ביניהם קשר. שוב – למה יש קשר בין עתיק לבין אבא ואימא? – כי שניהם שייכים למקום הגרעיני, העצמי, הפנימי. עתיק הוא הנקודה העצמית הפנימית של הכתר, אבא ואימא הם גילוי העצמי העמוק של הפרצופים, של הנשמה. הם המקום של הנשמה. לכן התיקון של עתיק מתקן את האבא ואימא, המוחין, חכמה ובינה. המוחין הם השורש של הפרצופים. הם הגילוי העצמי העמוק של הפרצופים של זו”נ. הם המקום של הנשמה. המשך »

סדר התקון של או”א

אחרי שכל המערכת הזאת הגיע לכאוס, ולא מוצאת את עצמה. מה היא עושה?

ועתה נחזור לבאר סדר התקון של או”א[1].

תחזיקו ראש כי יש כאן הרבה פרטים.

אנחנו מדברים שהיה כאן שבירה של אבא ואימא. וצריך לתקן אותם. יש כאן איזה שהוא משפט סמוי

הנה כאשר נתקן בתחלה רישא דע”י, הכוללת כל שלשה ראשונות שבו, בפעם אחת, בבחינת תקון פרצוף גמור,

וכיון שהחכמה והבינה שבו נתקנו ביחד, לכן גם או”א, שהם בחי’ חו”ב כנודע, גם הם נוסף בהם קצת תקון, וחזרו להיות בבחי’ פנים באחור, שהיא הבחינה הג’, מד’ בחי’ הנזכרים לעיל, המשך »

בית שמים וארץ, ירושלים, נחלת שבעה

הקלטה (חלקית, חסר כ15 דקות ראשונות. מי שיש לו מהתחלה נא לשלוח)

 השבירה של חסד והשבירה של דין (חלקי)

שבירה של “אוצרות” – שבירה של דין. שבירה של “שער ההקדמות” – שבירה של חסד

…. ושם התרחשה שבירה. השבירה (המתוארת ב”אוצרות”) – היא שבירה של דין. מה זה שבירה של דין? זה השבירה, אם לתת לזה ביטוי וולגרי פוליטי היא שבירה של העולם של מאה שערים. איזה שהוא עולם מאד מאד מוקשה, עולם מאד קשוח, שבסוף הפרטים שבו מרגישים חנוקים, מרגישים שאין להם מקום, ואז הם הופכים להיות אנוסים, ומתפרקים, והולכים החוצה וכו’, בגלל שהגבולות והמבנים החברתיים הם בלתי ניתנים לשאת אותם. המקום הוא מקום של דין חזק, והדין החזק הזה יוצר נוקשות, חוסר אינטראקציה, חוסר מקום, חוסר מרחב, חנק. המשך »

תולדות יעקב יוסף – הסיבות המביאות את האדם אל התשובה

תולדות יעקב יוסף בפ’ נשא (אות א’)

הסיבות המביאות את האדם אל התשובה הם ד’

הבן אדם החליט לחזור בתשובה. מה הסיבה לחזור בתשובה? יש סיבה? יש ארבע סיבות. המשך »