החסימה באבא, במקום האישור והמשמעות. ה”פיצוי” – מצליחן אובססיבי, תלותי באישור חיצוני

מה אם החסימה של האדם לא הייתה החסימה באימא, אלא החסימה באבא (והרי יכול להיות גם וגם)? אם היתה החסימה באבא, החסימה במקום של משמעות, במקום הרציונאלי יותר, במקום של האישור. הוא לא קיבל אישור, שהוא בסדר איך שהוא, שהוא לגיטימי איך שהוא. אז מה יקרה לאדם כזה, שחסר לו דמות האבא?

מה שינהל אותו בצורה לא מודעת, זה הצורך האובססיבי באישור חיצוני. ולכן הוא יהיה מצליחן. הוא יהיה מדוייק. ממוקד מטרה. מאצ’ו. מרשים. ממוקד מטרה. מקפיד הרבה פעמים על הלבוש חיצוני. הולך כזה טיפ-טופ. מאד מאד יעיל. א’ שמאד מאד מתעניין במספרים, ובנתונים, כל מה שמדיד. כל מה שאפשר למדוד הוא מעסיק אותו. הוא יריב על המדד של 97 או 96.5. ועם המורה שלו הוא יריב על הציון למה נתת לי 91 ולא 92? כל מה שמדיד – שם המקום שלו להראות הישגים. הוא נמשך לדילים. כל הזמן הוא יפתח את האתרים האלה, שמוצאים את הדיל הכי זול, הכל כלול, עם הטיסה,.. זה יעשה לו ממש חיות, אם הוא מצליח לקנות באי-ביי משהו 5 דולר פחות. כל הזמן הצלחה, הישגים, אוסף תעודות. שואף לעמדות כוח. הוא צריך כל הזמן אישור חיצוני, כל הזמן הוא צריך הישגים מדידים, ההישגים מדידים נותנים לו תחושה שהוא שווה משהו. הוא לא מסוגל שיערערו על החשיבות העצמית שלו. זה בן אדם שמבחינתו הסטאטוס שלו נורא נורא חשוב. הוא יילחם על הדבר הזה. בדרך כלל הבן אדם הזה ישרה המון בטחון. בדרך כלל החויה כשפוגשים אותו בדייטים – האח הגדול. כתפיים חזקות, יש על מי לסמוך. המשך »

ההשפעה של אבא ואימא על התפתחות הילד

בשביל לגדל את זעיר, אבא ואימא צריכים לתת לו מוחין. צריכים לתת לו השראה, שפע, חיות, חום. בוא ננסה להבין מה זה המוחין הללו. איך הם משתנים משלב לשלב.

בשביל לחבר אור וכלי, חייב להיות איזה שהוא ממוצע מחבר. אנחנו לא יכולים לחבר משהו באופן בלתי אמצעי. חייבים תיווך.

התיווך של ההורים

כל האינפורמציה שאנחנו מקבלים על העולם, כל ידע, כל תובנה חדשה, כל הארה חדשה, אנו צריכים שתבוא בצורה מתווכת. ומה התפקיד של ההורים? התפקיד של ההורים הוא לתווך את המציאות לילד. הילדים לבד לא יכולים לקבל את המציאות באופן בלתי אמצעי. כל הזמן יש התלבטויות של הורים איך להסביר לילד… איך להסביר לו צונאמי. איך להסביר לו פיגוע. איך להסביר לו קרוב משפחה שנהרג. איך להסביר לו התבגרות מינית. יש אלף ואחד שאלות שההורים כל הזמן שואלים, כי יש להם אינטואיציה מאד חזקה, כי התובנות לא יכולות לבוא באופן בלתי אמצעי. הן צריכות לבוא דרך התהליך של תיווך. המשך »

ההקלטה:

http://jewish-education.info/uploads/yehuda-yifrah/740721-2.mp3

הוידאו:

https://www.youtube.com/skm_LW0p2Zo

מה קודם למה: הנפש או הרוח, פרצופי השורש או פרצופי המשנה, הארת הפנים או המוחין? באיזו שלב נכנסת הנשמה ומה תפקידה?

מה מקבלת הנפש מההורים בשלב היניקה, ומהי השפעת החסכים בנוכחות ההורית על שלבי ההתפתחות המאוחרים?
מיהן הנקבות המאכלסות את נפש הזכר ומיהם הזכרים המאכלסים את נפש הנקבה, ומה מקומם בתהליך ההתפתחות והאינטגרציה?

[בערך עד 10:45 ההסבר על פי קבלה. מי שלא מתמצא במושגי קבלת אריז”ל מומלץ לדלג ולהתחיל מ10:45, משם מתחיל החלק הפסיכולוגי והמעשי של השיעור] המשך »

שער הכוונות – דרושי חג הפורים דרוש א

ועתה נבוא אל ביאור ענין ימי פורים והמגילה והמרדכי ומעות מגבת פורים והמשתה והשמחה. הנה נתבאר אצלנו בדרושי נוקב’ דז”א ובענין מיעוט הירח כי בכל זמן של הגלות עומדים זו”ן אב”א כל ימי החול לולי בשעות התפל’ ובשבתו’ וכיוצא בזה כמו שנתבאר שם. והנה כאשר רוצים לחזור פב”פ צריך שתקדים בחי’ הפלת הדורמיטא על ז”א כדי שתיעשה הנסירה ותוכל לחזור עמו אפין באפין כנז’ בדרושי ר”ה

למדנו באלול את הדרושים הללו

ולהיות כי ענין מרדכי ואסתר היה בסוף השבעים שנה של גלות בבל כנודע לכן אז כבר בימיהם התחיל ענין תיקון זו”ן כדי לחזור אפין באפין ויגאלו ישראל. וענין התחלה זו היא ענין הדורמיטא שנעשה אז בימיהם וז”ס הצרה העצומה שהיתה אז לישראל אשר עליו נאמר והנה אימה חשיכה גדולה כו’ וארז”ל חשכה זו גלות מדי שהחשיך עיניהם של ישראל. וענינו הוא לפי שאז היה ז”א בסוד הדורמיטא ונודע כי המן הרשע. היה אוסטורלוגוס גדול כנודע בענין ויפל פור הוא הגורל מיום ליום כו’ ובפרט במ”ש בס”ה כי הוא ועשרת בניו כוללים כל עשרה קליפין החיצונים וידע בחכמתו ענין מיעוט השגחתו ית’ על ישראל בימים ההם להיותו בבחי’ השינה ולכן חשב ועלה בלבו כי הזמן מוכן לאבד שונאיהם של ישראל, וז”ס ענין ויכוח המן עם אחשורוש אם יעלה בידם עצה זו והשיב לו המן ישנו עם כו’ ודרשו רז”ל ישן הוא האלוה שלהם והבן זה. ולהיות כי הדורמיטא ההיא היא לטובתן של ישראל כדי שתנסר הנקבה מאחורוי ויחזרו פב”פ ויגאלו ישראל ויבנה בית המקדש לכן התייעצו שניהם כי בזמן ההוא שהאלוה שלהם הוא ישן יקדימו הם לאבד ולהשמיד שונאיהם של ישראל כדי שלא ישארו אפילו מתי מעט שיהיו ראוים לגאולה ועי”כ לא יבנה בהמ”ק. המשך »

… יש משהו במרחב המיסטי שזורק אותך למרחבים אחרים. לעולם שבו מה זה להבין, מה זה להכיר, מה זה לדעת, מה זה לראות – הכל הוא אחר. מה שחשבת על המושג לראות – זה לא זה. מה שחשבת על המושג להרגיש – זה לא זה. מה זה אמפטיה? מה זה לראות מישהו ולהרגיש אותו? לפעמים אתה מסכם – ואללה, אני מבין אותך! את מדברת עם חברה – ואללה, אני מבינה אותך! היא צריכה להרגיש אמפטיה. זה ברמה מסוימת.

במרחב המיסטי להבין מישהו זה להיות הוא. ממש. להיות הוא יותר ממה שהוא הוא. להיות הוא יותר ממנו. כי זה כל כך מוקצן, אתה מרגיש אותו יותר ממה שהוא מרגיש את עצמו.

כל מושגי הזמן והמרחב אצל האר”י הוא מדבר על זה, שהזמן והמחרב – וגם בחסידות – הם נבראים במלכות דאצילות. מעל למלכות דאצילות אין מושגי הזמן והמרחב. אנחנו לא מסוגלים לדמיין, מה זה מחיקת ציר המרחב. מה זה אומר שיש את ההכרה של .. שיושב, ויש אותי, ואנחנו סובייקט, אני הסובייקט המתבונן באובייקט,  ויש בינינו איזה שהוא מרחב, שמאפשר לבחון אותו, ולראות אותו. מה זה אומר שהמרחב הזה נמחק? זה נשמע משהו הזוי… מה זה זמן שנמחק? מה זה מחיקת ציר הזמן? זה כל מיני מושגים שהם.. מה זה צבע? מה זה תדר? מה זה אנרגיה? מה זה השפעה? מה זה בכלל אור? מה זה עולם הזה? מה זה עולם הבא? המשך »

ספר ליקוטי הלכות או”ח – הלכות תפילין הלכה ו

כג) וְזֶה בְּחִינַת פּוּרִים שֶׁהוּא לְהַכְנִיעַ וּלְהַפִּיל אֶת הָמָן הָרָשָׁע, יִמַּח שְׁמוֹ, כִּי הָמָן בְּחִינַת גֵּאוּת, כִּי הָיָה מִתְגָּאֶה מְאֹד וְרָצָה שֶׁהַכֹּל יִכְרְעוּ וְיִשְׁתַּחֲווּ לוֹ וּבִשְׁבִיל זֶה התקנא בְּמָרְדְּכַי וְעַל כֵּן עָשָֹה עַצְמוֹ עֲבוֹדָה זָרָה, כִּי גֵּאוּת הוּא עֲבוֹדָה זָרָה. וְעַל כֵּן בִּקֵּשׁ לְהַשְׁמִיד לַהֲרֹג וּלְאַבֵּד וְכוּ’, כִּי עִקַּר סִטְרָא דְּמוֹתָא נִמְשָׁךְ מִגֵּאוּת, שֶׁהִיא בְּחִינַת חֵטְא אָדָם הָרִאשׁוֹן, שֶׁעַל יְדֵי זֶה נִגְזַר מִיתָה עַל הָעוֹלָם. שֶׁמִּשָּׁם נִמְשָׁךְ קְלִפַּת הָמָן, יִמַּח שְׁמוֹ, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (חֻלִּין קל”ט), הָמָן מִן הַתּוֹרָה מִנַּיִן? שֶׁנֶּאֱמַר, “הֲמִן הָעֵץ וְכוּ'”. וְעַל כֵּן עִקַּר הִתְגַּבְּרוּתוֹ הָיָה עַל יְדֵי שֶׁנֶּהֱנוּ מִסְּעֻדָּה שֶׁל אוֹתוֹ רָשָׁע, (עַיֵּן מְגִלָּה י”ב) כִּי פְּגַם הָאֲכִילָה הוּא פְּגַם הַגֵּאוּת, שֶׁהוּא בְּחִינַת מוֹתָרוֹת וּפְסֹלֶת וְכַנַּ”ל. וְזֶהוּ עַל שֶׁהִשְׁתַּחֲוּוּ לַצֶּלֶם, שֶׁהוּא עֲבוֹדָה זָרָה, שֶׁהוּא גַּם כֵּן בְּחִינַת גֵּאוּת כַּנַּ”ל. וְזֶהוּ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (עַיֵּן מְגִלָּה ט”ו), בְּבָבֶל נִכְשְׁלוּ בְּנָשִׁים נָכְרִיּוֹת, דְּהַיְנוּ פְּגַם הַבְּרִית, כִּי אִי אֶפְשָׁר לִזְכּוֹת לַעֲנָוָה אֲמִתִּיִּית כִּי אִם עַל יְדֵי שֶׁמַּמְשִׁיכִין עַל עַצְמוֹ פְּרִישׁוּת וּקְדֻשַּׁת הַבְּרִית הַנִּמְשָׁךְ מִפְּרִישׁוּת וּקְדֻשַּׁת מֹשֶׁה כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב שָׁם, עַיֵּן שָׁם. המשך »

הקלטה מהשיעור:

http://jewish-education.info/uploads/yehuda-yifrah/740708.mp3

וידאו:

https://www.youtube.com/nLb39YZn8Xo

צדיקים וחסידים – שתי גישות

[שאלה בקשר לשיעור משבוע שעבר. עשית דיכוטומיה, הצדיק הקבלי הסטנדרטי, שחי בתודעה יום יומית של זעיר אנפין, מול החסידים שהם חיים באקסטרים, במסירות נפש תמידית]

זה לא צדיק מול חסיד. זה שיטות. יש שתי שיטות שונות בעבודת ה’. זה לא קשור לצדיק מול חסידים.

[אך הצדיק הגדול שמגיע לדרגות של חיה ויחידה – הוא מתגבר על דיכוטומיה זו? הוא כבר הפנים את התודעות העליונות?]

יכול להיות. יכול להיות שלא.

[אם הוא הגיע לחיה ויחידה?]

יכול להיות מצב שהוא דילג על כל מיני שלבים בדרך. ואז יש קומות גבוהות… וקומות תחתונות ש…

[אבל גם אצל אר”י הדרגא של משיח זה הדרגות העליונות?]

אצל האר”י זה מהלך ארוך. לא ניכנס לזה עכשיו, אך בגדול זה שתי גישות. נכון שזה שלבים, נכון שמי שהשלים את תיקון הנפש הוא מגיע לרוח, מרוח לנשמה, חיה יחידה – זה יכול להיות שלבי. אך יש גישות שבאופן שיטתי מתעלמות מהצורך לעשות עבודה בנפש, ומבחינתם אפשר ישר לקפוץ למדרגות עליונות. והשיטה הקבלית היא לא כזאת. המשך »

מורכבות התהליכים של זעיר אנפין לפי קבלת האר”י

ועתה נבאר דרך קצרה, כמה בחי’ של פרצופים, הנאחזים ונשרשים ויוצאים מפרצוף ז”א.

עכשיו האר”י הולך לדבר הרבה, לתאר את המורכבות של זעיר אנפין עובר. זעיר אנפין הולך לקבל עכשיו, בתהליך ההתפתחות שלו, הוא הולך להתפתח, הולך להיות יותר ויותר מורכב. הוא הולך לקבל גם צדדים עליונים שמעליו. הוא הולך לקבל את אחורי אבא ואימא, שמהם הוא יקבל את התורה ואת המוסר. דיברנו על אחורי אבא ואחורי אימא, ש”נובלות החכמה מלמעלה תורה”, שכל התורה, כל החוק שבתורה, כל תרי”ג מצוות שבתורה קשורים לאחורי האימא. ומצד שני כל הצד המוסרי שבתורה, החצי הראשון של שמות וספר דברים – זה צד ששייך חזק מאד לאחורי אימא – את כולם הוא הולך לקבל. והם אחרי זה יתבטאו אצלו, כאשר הוא יקבל את הארת אבא ואימא, אז אחורי אבא ואחורי אימא יהפכו להיות לאה ורחל.

אבל מה אומר כאן האר”י? הפוקוס כאן לא יעקב ורחל. הפוקוס הוא זעיר אנפין. זה המוקד. גם כאשר אנחנו נתפתח, ונתעסק בהתפרטות, ובגדילה,  ובמורכבות, כשזעיר אנפין צומח, תמיד הפוקוס שלנו נמצא בזעיר אנפין. למה זה כל כך חשוב? כי ז”א זה המנוע הכי בסיסי של האישיות. המשך »

https://www.youtube.com/q9Uqm01qzn0

הקלטה:

 http://jewish-education.info/uploads/yehuda-yifrah/740701-2.mp3

קובץ PDF

היכן נמצא מוקד האישיות? 
בנפש ובכוחות היצירה והרגש שלה [זעיר אנפין], בתודעה [אבא ואמא] או בחלקים העליונים הלא מודעים [אריך אנפין]?
מהיכן מתחילה ההתפתחות הרוחנית, מלמעלה או מלמטה?
באיזה שלב מתחילים להתפתח פרצופי המשנה המבטאים את המורכבות האישיותית, הכוללים את המימדים הנשיים (נוקבא), התורה, החוק והמוסר (אחורי או”א) וההשראה המיסטית (גולגולתא ודיקנא)?
על התשובות המפתיעות של האר”י הקדוש, ועל ההבדל המעניין שבין הקבלה לחסידות בהקשר זה. 

המשך »

טוב. בוא נקרא קצת סינית, ואחרי זה… זה המשך של הדף הקודם שלמדנו לפני 4-5 שיעורים. המשך של שער ההקדמות.

 שער ההקדמות – דף נה עמוד ב

ונחזור לבאר בפרטות, ענין אלו הי’ נקודים, איך היו קודם התקון. ואיך היו אחר התקון. דע, כי אעפ”י שאמרנו כי ג’ נקודות הראשונות יצאו שלימות כל א’ בי’ חלקיה, וגם יצאו מחוברות ומקושרות, וכל הקלקול היה בז’ תחתונות. עכ”ז, צריך שתדע, כי גם הנקודה הב’ והשלישית, אשר נעשו אח”כ בחי’ או”א, גם בהם היה קצת קלקול, וחסרון אור עליון, עם שהם מכלל ג’ נקודות הראשונות החשובות.

אם אנחנו לוקחים את כל הספירות, חכמה בינה, שזה אבא ואימא, ואחרי זה ז’ ספירות תחתונות חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד, מלכות, אז הקילקול לא היה רק בז’ תחתונות, שהם זעיר אנפין, אלא גם באבא ואימא – גם בספירות העליונות של המוחין.

אמנם השנוי שיש בקלקולם, לקלקול ז’ תחתונות, שהם בחי’ זו”ן, הוא זה, כי הנה ז’ התחתונות ירדו למטה בעולם הבריאה, במקום הקלי’, למטה מעולם האצילות, ויצאו מעולם שלהם, ולכן נזכר בהם מיתה ממש, בסוד המלכים שמתו, לסבת בטולם, בהיותם בתוך הקלי’. אבל המלכים שירדו משני נקודות או”א, לא ירדו למטה מעולם האצילות, אמנם ירדו ממקומם העליון, למטה, במקום נוק’ דז”א, בעולם האצילות עצמו, ולכן ירידה זו אינה מיתה, רק בטול בעלמא, ואינו כ”כ פגם, כמו פגם זו”ן, רק הוא ענין ירידה מגדולתם ומעלתם על דרך מ”ש חז”ל על פסוק וימת מלך מצרים, שהורידוהו מגדולתו:

ידוע שהאר”י בכתבים המוקדמים שלו, מה שנקרא השמועה השניה, שם, כאשר הוא לימד על שבירת הכלים, הוא הסביר, ששבירת הכלים הייתה רק בחלקים הנמוכים של האצילות. רק בז’ ספירות תחתונות. מה שנקרא זעיר אנפין. אבל במוחין, בתודעה של האצילות, של העולם האלוקי, שמה לא היתה שבירה. כך הוא בכתבים המוקדמים – בשמועה השניה. למרות שגם בכתבים המוקדמים יש מקומות שבהם הוא כן רומז שהיה שבירה בכתר, באריך אנפין, וגם אז הוא מסביר שיש איזה שבירה מסוימת ב.. אך ברוב הכתבים המוקדמים הוא כותב שבעצם לא היה שבירה. אבל כאן, כשאנו מדברים על שמועה רביעית וחמישית, הוא פותח כאן מסלול חדש, שאיתו למעשה האר”י ימשיך עד סוף ימיו, שהוא אומר, שנכון, שרק זו”ן נשברו, אבל גם בג’ ראשים, גם באבא ואימא – הם לא נשברו לגמרי, אך היה בהם איזה שהוא פגם. המשך »