preload
בס"ד
Apr 16
This entry is part 2 of 2 in the series ו' ניסן תשע"ד

תיקון פרצוף לאה.

אנחנו רוצים לנסות להבין, מה זה פרצוף לאה. מה זה לתקן את פרצוף לאה. מה המופע שלה. מה המשמעות של פרצוף לאה. מה זה התיקון שלה. איך זה קשור לפסח?

כאשר אנחנו מסתכלים על משפחת יעקב, יש לנו שתי נשים: רחל ולאה.

[יש שתי פילגשים?]

שתי חוות – דאתכסיא ודאתגליא. חווה עמוקה

זה אחר כך. יש לנו עלמא דאיתכסיא ועלמא דאיתגליא. העולם המכוסה שזה לאה. והעולם המגולה שזה רחל. השורש של רחל ולאה, השורש בכלל של נוקבה, הנקבה הראשונה בתנ”ך היא חווה. תיאורטית, היו אמורות להיות שתי חוות. חווה של בחינת רחל, וחווה של בחינת לאה. אבל קרתה תקלה. האר”י מסביר, שבגלל הקילקול של אדם הראשון, נוצרה תקלה,  וחווה עמוקה, חווה עליונה, לא הצליחה להיוולד כמו שצריך, ויצאה בתור לילית. וחווה שיצאה – היא חוות רחל.

לילית הזאת יש לנו עליה הרבה מאד מדרשים. מי זאת הדמות הזאת של לילית? ומהן הקליפות שהיא עושה? מדרש אחד מספר עליה, שהיה ק”ל שנים, שבהם אדם הראשון פרש מאשתו, ובאותם שנים האשה שלו היתה לילית, והוא הוליד ממנה כל מיני רוחים, שדים וכו’. זה השורש של פגם הברית. אצל האר”י מופיע, שלילית הזאת, הבנים שלה הם עוזא ועזאל. הבאתי לכם סיפור של עוזא ועזאל, אנחנו נקרא אותו עוד מעט.

לילית זה כוח נשי, כוח נשי שיש לו .. מאד מאד חזקה, מאד עמוקה, עם המון אור והמון עוצמה. מצד שני זה כוח נשי הרסני. זה המכשפות שרודפות… זה כח נשי שיש בו איזה שהיא שלילה מאד עמוקה של העולם. שלילה מאד עמוקה של המציאות. בוא נעשה הפוך. נקרא את הסיפור על לילית, נקרא את הסיפור על הילדים של לילית, ומשם אנחנו נבין מי זאת היתה האימא שלהם, ואחרי זה ננסה להבין מה היא לילית, מה השורש שלה, ומה הנפילה שלה. ואחרי זה ניתן לכל זה הסבר בנפש. המשך »

Apr 14
This entry is part 1 of 2 in the series ו' ניסן תשע"ד

וידאו: https://www.youtube.com/zP4yMuxlH1o

“ארבעים ותשעה ימים של חסד” – צמצום הביקורת העצמית, אי הקבלה העצמית והרפלקסיה החונקת כתנאי ללידה של רובד קיומי חדש.

ובלשונו של האר”י: “כי כל כוונת ליל פסח הוא בבחינת רחל ולא בלאה, לפי שלאה מתבטלת בפסח ונכנסת בפנים כדי שלא יינקו החיצונים ממנה”

עיון בדרושי הפסח בשער הכוונות ובדרושי שמועה ד’ וה’ בשער ההקדמות. (“פרומו” של השיעור)

***

נפל לי אסימון השנה. אני די סגור על זה שליל הסדר אמור להיראות כמו ליל פורים.

נתחיל עם ארבע הכוסות של יין החזק [יין אדום ומשובח – על פי הירושלמי בפסחים פ”י ה”א והרמב”ן]. 

אגב, לדעת לא מעט מהראשונים יש מצווה לשתות גם כוס חמישית אחרי הברכה על ההלל הגדול [כך לפחות לשיטת ר”ח, הרי”ף והרמב”ם בפסחים קיח, א, על פי הברייתא: “חמישי (כלומר כוס חמישי) אומר עליו הלל הגדול. דברי ר’ טרפון”]. איך אתם נראים אחרי חמש כוסות של יין בוטיק מהרי השומרון?

נמשיך עם המקובלים שמתארים את ליל הסדר כליל הלידה: גם של הקב”ה [זעיר אנפין] ושל עם ישראל. הלידה מתאפשרת רק לאחר סילוק “פרצוף לאה” שמסמל בין השאר את התביעות המוסריות של ה’סופר-אגו’, הרוחניות הגבוהה והטהרנית, הרפלקסיה, המודעות העצמית העודפת, הביקורתיות [שער הכוונות לאר”י ז”ל, שער דרושי הפסח]. איך זה קורה? ברור – היין עושה את העבודה!
ונסיים בטקסטים של סוף ההגדה [שפוך חמתך וכולי], שדי ברור שנאמרים במצב לא הכי יציב.

יוצא לנו שכל הסדר הוא חגיגת חירות באווירה של “למעלה מטעם ודעת”. 

אז אולי זהו למעשה הפורים הארץ-ישראלי התנ”כי המקורי, פורים של החירות, בניגוד לפורים הגלותי של חודש אדר?

שתו באחריות. חג שמח!  (מתוך הפייסבוק של יהודה יפרח ערב פסח תשע”ד) המשך »

Apr 02
This entry is part 2 of 2 in the series הקוים לדמותו של האלוקים

יש כאן סיפור יפיפה של הבעל שם טוב. זה סיפור מופלא ומדהים, צריכים לקרוא אותו בזהירות.

בעל שם טוב על התורה. פ’ ואתחנן, ט.

והפיץ ה’ אתכם בעמים וגו’ ועבדתם שם וגו’ ובקשתם משם את ה’ אלקיך ומצאת וגו’. שמעתי ממורי משל לסוחר אחד שהיה בים) והיה סוער הים והולך למאוד עד סכנת מיתה, אז הסוחר עמד בתפילה שינצל בזכות אשתו הצנועה, והיה שם גוי עובד עבודה זרה, ותמה על הסוחר שהתפלל בזכות אשתו, והשיבו שבאמת ראוי להפליג בשבחה,

היא משהו מיוחד. לא סתם אני מתפלל בזכותה. והגוי לא האמין.

ואמר זה הגוי אני אלך ואפתנה,

אני אוכיח לך שהיא לא כזאת כשרה.

ואיזה אות אתה מבקש ממנה,

אני רוצה להוכיח לך שהצלחתי לפתות אותה, ואביא לך איזה משהו, איזה אות

והשיב שיש לה טבעת אחת חשוב על ידה ואם יביאנו אז ידע וכו’,

אם תביא את הטבעת הזו, אני יודע שהצלחת

והסכימו על איזה קנס, שיתן כל אחד סחורתו לזה שכנגדו המנצח,

התערבו

והלך אצלה לפתותה, ולא יכול להתקרב אצלה כלל, וחזר ובא אליה כמה פעמים באומרו שיש לו סוד מבעלה, ולא השגיחה עליו, עד ששכר את שפחתה

התייאש. הוא חייב להביא את הטבעת כדי להצליח בהתערבות, אבל לא מצליח לפתות אותה.

לגנוב ממנה טבעת זה, בכמה תחבולות שעשה, ועלתה בידו,

הצליח סוף סוף לגנוב את הטבעת

ובא עם טבעת זה הסימן לבעלה,

הוא ניצח בהתערבות

ולקח הסחורה ממנו, ובא בספינה ריקנית אל ביתו, ובשמוע האשה מביאת בעלה, אז קישטה את עצמה ויצאה לקראתו, בדברי ריצוי ואהבה שהיה ביניהם מאז ומקדם, וכל זה לא נכנס באזניו, והיתה תמהה עליו,

למה הוא? היא באה אליו בטוב, ומתקשטת, ומכינה את עצמה, והוא מגיע כולו עצבני

ולא ידעה על מה ולמה זז מחיבתה ואהבתה, ובא עמה לביתה ולבו בל עמו,

נישואיהם עלו על סרטון.

וסיבב הדבר עד ששלחה מעל פניו בספינה על הים בלי מנהיג,

זרק אותה לספינה על הים

רק הבעל כסות ולשון שינה,

הבעל מתחפש

כאילו הוא מלח אחד ממנהיגי הספינה לבדו, והלכה בספינה כמה ימים בלי מאכל ומשתה, והתחננה מזה המלח שיתן לה מעט אוכל להשיב נפשה, ואמר אם תנשק אותי אזי אתן לך,

הולכת למות מרעב, ואין לה מה לעשות

וכך עשתה בהכרח, ואחר כך תבעה לתשמיש וכו’, ויהי היום באה הספינה לחוף הים, וזרקה הספינה וקפצה ליבשה,

האישה זרקה את הספינה

וביקשה אוכל, ומצאה שני אילנות אחד שהאוכל ממנו נעשה מצורע, ושני האוכל ממנו נתרפא מצרעתו, ולקחה זה בתרמילה עד שבאה לבית המלך בדמות איש,

גם היא התחפשה. באה אל בית המלך בדמות איש.

והוצרך שם לרפואה זו, והיא עשתה הרפואה, ונתנו לה הון רב,

הצליחה לרפא את המלך מהצרעת.

וחזרה לביתה, ומצאה לבעלה והתרעמה עליו מה שעשה לה ששילחה מביתו בספינה עם מלח אחד מכוער והוצרכה לנשקו ושאר דבר מכוער עבור גודל צער אכילה וכו’,

מה לא עושים כשרעבים…

והבעל שמח בלבו על גודל תרעומותה וצניעותה, וחקר הבעל וימצא הדבר ששקר ענה בה הגוי שגנב טבעתה,

פתאום נתגלה, שהכל היה שקר. היא לא באמת מסרה לו. הוא גנב את הטבעת.

ונתברר הדבר, ואז עשו בו שפטים וכו’:

והנמשל מובן בכל עניני עולם הזה מימות החורבן עד ביאת משיחנו במהרה בימינו אמן סלה, כי מורי עשה עליית נשמה וראה איך מיכאל אפוטרופסא רבא דישראל המליץ עבור ישראל שכל חוב שלהם הוא הכל זכות, כי כל מה שעושין פסלנות ושאר דברי חוב, הכל הוא כדי שיוכל לעשות שידוך עם תלמיד חכם, או לעשות צדקה וכיוצא בזה, הכל מוכרחים וכו’, ואשה צנועה הוא השכינה, בסוד אשת חיל עטרת בעלה (משלי י”ב, ד’), ונתקנא הס”מ ואמר עכשיו שיש להם בית המקדש וקרבנות, אבל אם תרצה לנסותן תחריב בית המקדש ואני אפתנו כביכול וכו’, ועל ידי השפחה גנב הטבעת, והוא סוד גורל שני השעירים אחד לה’ ואחד לעזאזל, ועל ידי החטא עלה בשמאל וכו’, ונחרב הבית, וכמו שכתב הרמב”ן וכו’, ושלחה בספינה וכביכול ה’ יתברך שינה את עצמו בתוך שם קדוש סא”ל וכו’, וזהו סוד הוידוי תרעומות השכינה אליו יתברך שמו איך שהוכרחה וכו’, ואחר כך הוברר הדבר ששקר ענה בה ואז זבח לה’ בבצרה וגו’ (ישעיה ל”ד, ו’), ודברי פי חכם חן, והמשל הזה נוקב ויורד, והבן: (תולדות יעקב יוסף פרשת שופטים דף ק”צ ע”ד ודף קצ”א ע”א, כתונת פסים פרשת קרח דף מ’ ע”ג) המשך »

Apr 02
This entry is part 1 of 2 in the series הקוים לדמותו של האלוקים

https://www.youtube.com/e6lzgcceGpA

ההקלטה:

http://jewish-education.info/uploads/yehuda-yifrah/740728-2.mp3

האם האלוקות הוא “דמות” או “מהות”? האם האלוקים הוא “פרסונאלי” או “א-פרסונאלי”. ההשפעה על הנפש של הגישה “פרסונאלית” (אז כנסת ישראל היא בחינת “אישה”) וגישה א-פרסונאלית (אז עם ישראל הופך להיות השליח של אין-סוף לתקן עולם במלכות ש-ד-י, דמות גברית). בספירות הגישה הפרסונאלית – ז”א. הגישה הא-פרסונאלית – אריך אנפין. אי אפש להקדים את הגישה הא-פרסונאלית לפני שנבנית הקומה הפרסונאלית. המעלה העצומה של המישור הפרסונאלי – בניין מערכת יחסים, שלא מתאפשרת ברמה א-פרסונאלית. הסיפור הנורא של בעל שם טוב על גלות השכינה ושיבת ציון. האישה שמתחפשת לגבר ואח”כ חוזרת אל בעלה כמשל לנסירה והחזרת פנים בפנים המשך »