http://www.youtube.com/uPQqfzcg6oM
שער הכוונות – דרושי יום הכיפורים דרוש ד
בענין התפילות דיוה”כ הנה למעלה בענין ר”ה ולמטה בענין חג הסוכות נתבאר ענין זה בארוכה האמנם קיצור הדברים הוא כי בר”ה ועד יוה”כ הוא בחי’ שמאלו תחת לראשי וממוצאי יוה”כ עד ח’ חג עצרת הוא וימינו תחבקני ובח’ עצרת הוא הזווג כי בט’ ימי תשובה נשלמה הנסירה כמו שנת”ל בדרוש כל האוכל ושותה בט’ כו’ בענין דרוש הנסירה כי בערב יוה”כ ננסר הוד ויסוד ומלכות דנוקבע ובעת הנסירה ניתנין כל הדינין שבאחורי ז”א בנוק’ ואח”כ שמאלו דז”א מחבקה למתק דיני האחוריים אשר בה כי אין הדינין נמתקין אלא ע”י מקורם ושרשם. והנה ביוה”כ צריכה נוקבא [זו”ן דנקודה חמישית] דז”א אחר שכבר נגמר נסירת’ לעלות עד אימא עילאה להתעטר ולהתקשט שם בקישוטין כנודע ואז לוקחת הה”ג מנצפ”ך מן אימא עצמה שלא ע”י ז”א ולוקחת ע”י ה’ עינויים הנז’ מאכילה ושתיה כו’ וע”י ה’ קולות דה’ תפלות דיוה”כ כנ”ל באורך. ונלע”ד ששמעתי ממורי ז”ל כי לכן נקרא כפור שהם אותיות כ”ו פ”ר כי הז”א הוא שם הו”יה שהוא בגי’ כ”ו ונוק’ לוקחת ה’ גבורות מנצפ”ך העולים בגי’ פ”ר ונמצא כי הארה שמקבלים זו”ן ביום כפור הוא כ”ו פ”ר כי הנה כו’ הנזכר במלואו הוא כ”פ ו”ו והוא בגי’ יב”ק ופ”ר הוא בגי’ מנצפ”ך והענין הוא כי כל בחי’ אלו מקבלת עתה ביום זה מלכות נוק’ דז”א מאמא עילאה עצמה שלא ע”י ז”א בעלה. והיותו נקרא יוה”כ בלשון רבים הוא הענין רחל נוק’ דז”א העולה ביום זה עד אימא עילאה עצמה כנזכר ומתחברת שתיהן והנה אעפ”י שה’ מיני גבורות מנצפ”ך שלוקח’ מאימ’ עילאה אינו רק אחר תפלת הנעילה בסוד החתימה כמ”ש שם עכ”ז [מתחילת יוה”כ] מתחלת הנוק’ לעלות עלייה אחר עלייה ותכלית כוונתה הוא לקחת הה”ג מנצפ”ך מאימא ואמנם מדריגת עלייתה הם כסדר ה’ תפלות של יוה”כ וזה ביאורם:
וכאן הוא מסביר, איך מכל תפילה מתחילה העליה.
אם ניזכר בתהליך שדיברנו עליו, של שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני, דיברנו, שכל הימים הנוראים בונים את המלכות. בונים את הפרצוף הנקבי, בונים את השכינה, בונים את כנסת ישראל. ובונים אותה דרך זה שמפרידים אותה מהזכר, מפרידים אותה מבעלה. הזעיר אנפין, הזכר, הקב”ה, נפרד מהנוקבה, מהנקבה, מהשכינה, נפרד ונרדם. הוא מאבד את המוחין שלו, ההכרה שלו מסתלקת למעלה, עוברת איזה שהוא תהליך עיבוד בחלום. והיא מתחילה תהליך אינטנסיבי של התבוננות ובניה עצמית. היא נפרדת ממנו, מתנתקת ממנו, ולאט לאט מתחילה להיבנות. התהליך של ההיפרדות הוא תהליך מאד קשה ומאד ארוך. ודיברנו בשיעור הקודם, שכשאנחנו מדברים על הנקבה, יש להנקבה שתי רמות. הרמה של רחל, והרמה של לאה. יש את החיצוניות, הנקבה הנגלית, שהיא רחל, חיצוניות של הנוקבה. היא היפת תואר ויפת מראה, היא הנגלית, היא שייכת לקומת הנפש, היא מקבילה לנפש. ויש את הרמה הנשית הגבוהה, שהיא לאה, שהוא מימד נשי יותר מופשט ויותר גבוה. ויש בהם הבדל בקצב. לאה – התהליך של הנסירה שלה מאד מהיר. הנסירה שלה מתחילה ונגמרת ביום א’ של ראש השנה, .. היא כבר חוזרת פנים בפנים. אבל התהליך הארוך, והאינטנסיבי, והממושך הוא התהליך של רחל. דיברנו על זה הרבה בשיעור הקודם.
למעשה זה סוג של פער בין הנשמה לנפש. הנשמה יכולה לעבור תהליכים מאד מהירים. יכולה להגיע בשלבים מאד קצרים, להגיע לתובנות חדשות, להכרות חדשות. גם כשהיא מתנתקת, היא מסוגלת לחדש קשר בצורה מאד מהירה ואינטנסיבית.
והתהליכים של הנפש הם הרבה יותר מורכבים, הרבה יותר איטיים, לוקחים הרבה יותר זמן. המשך »