ארץ ישראל זה אנרגיות גבוהות, אני קורא לזה ככה.
ארץ ישראל זה אנרגיות גבוהות.
וצריך לדעת איך לנהל את האנרגיות האלה.
לא כל מבוגר שמדבר עם הילד הוא פדופיל.
אתה לא מבין את זה?
כנראה שלא.
במקום א לשגע לי את השכל – תדברי עם הבן שלך לפני שאתה מחליט.
זה נראה לך פידופילה?
זה בעיה שלך.
זה לא בעיה שלי, סליחה.
מבחינתי פדופיליה רוחנית, זה להכריח את הילד.
זה פדופיליה.
כל זמן שהילד רוצה לדבר איתך, הוא מדבר איתו.
מה בעיה?
הוא נהנה מזה, למה לא?
זה צורך שלו.
ואפילו בדברים הכי פשוטים האלה, כי הם באמת לא פשוטים.
הדברים האלה אני חקרתי לפחות עשרים שנה.
לפחות.
וגם הלכתי לפסיכולוגים.
זה לא פשוט בכלל.
אצל שרלו הכל פשוט.
הוא הרג את הרבנים הכי טובים.
גם שג”ר היה מאוד מאוד אוהב את התלמידים שלו.
דעתי, בשביל זה הוא מת.
בשביל של קג”ב של הרב שרלו שנקרא “תקנה”
כשהוא שמע מה שעשו למוטי אלון גם הוא מת.
מוטי אלון עדיין חי, ככה אני מבין.
אבל מה?
כשהם עושים כזה דבר – אף אחד לא רוצה בכלל להתייחס לתלמיד.
וזה צורך של תלמיד.
כל ההעברה של מסורת היא על ידי אהבה בין הרב לבין התלמיד.
זה כמו שהולדה פיזית, רק על ידי אהבה.
כמה שיש יותר אהבה, ככה יש ילד יותר מתוק.
ברוך השם בזה אתה מומחה גדול.
אבל גם בהשפעה רוחנית זה אותו דבר ממש.
זה כתוב בתניא, וכתוב בכל מקום אפשרי.
כן, הבן שלך מרגיש שהוא יכול לשמוע משהו ממני, לקבל ממני, נכון?
אני גם חושב כך.
אני שמעתי קצת איך מלמדים אותו תניא.
שטויות כאלה.
מי מכניס לו לראש את השטויות האלה?
אפי כנראה?
הוא חושב שהוא מבין בתניא.
נו באמת,
הוא מבין בתניא כמו חתול.
כמה הבחורים הכי טובים שהיו בישיבה של אפי, הלכו לאיבוד.
משני בנים הראשונים של ויינגורט, היו ילדים מתוקים לגמרי.
הלכו לאיבוד לגרמי.
על ידי “תניא” של אפי ו”פרק” של הרב הפידופיל
לאן הגיעו?
אני ראיתי את הבן הראשון שלו. התחתן.
אין לו שום רגש דתי בכלל.
הוא מת לגמרי.
אני זוכר אותו, בן חמש עשרה.
היה מתוק לגמרי.
מי הרס אותו?
אפי.
ואני שבאמת חקרתי ולמדתי והבנתי מה זה קשר של רב ותלמיד.
מה תקין ומה לא תקין.
ואיך לדבר עם ילד ואיך לא לדבר.
לכן כל הילדים רוצים לדבר איתי.
כי אני מבוגר. ורבנים שלהם פידופילים.
הילד תמיד יחפש מבוגר.
כשהוא רואה שיש מישהו מבוגר שהתבגר נפשית, הוא רוצה לדבר איתי.
זה טבע.
כי זה צורך של ילד.
וכל הרבנים של ישיבה הם פידופילים.
הם חצי בני אדם. ילדים קטנים.
גם בשני המקומות. רמת הלימוד?
אני לא יודע, אני חושב שהם אפסים.
אפי יכול ללמד תניא?
אפי יכול ללמד גמרה?
מה פתאום!
זה מקצוע, שום פעם.
חינוך זה מקצוע.
הוא לא למד את המקצוע הזאת.
הוא לא שייך למקצוע הזה.
כן, יש לו אהבה. לא מתוקנת לילדים.
זה כן. זה נקרא פדופיליה.
ולכן במקום לתקן את עצמו, הוא אסור לי להיכנס לישיבה.
איזה מצחיק זה.
ברגע שהם רואים אותי, הם מתחילים לדבר איתי.
כי כן, זה צורך שלהם.
וגם צורך שלי.
אבל צריך לדעת, מה תקין. ומה לא תקין.
וכן אני אומר לך, לדעתי, תוציאו אותם משם.
זה לא ישיבה טובה.
מדבר עם וייזגורט.
שני בנים הראשון שלו ממש שהרסו אותו.
הבן השני ברח משם.
הבן השלישי עדיין שם.
זה לא מקום טוב בכלל.
בכלל בחור שיש לו באמת רגש. ויש לו חוש.
למה להשאיר אותו במקום הטיפשי הזה?
דבר איתו!
יש לי חוש לבחורים הכי מוכשרים. זה כן.
אנחנו מדברים באותה שפה. זה הכל.
ושוב פעם, אני לא אומר תאמין.
תחקור, תבדוק.
זה עבודה שלך.
הולדת את הילדים האלה מצויין, טוב מאוד.
אבל צריך לחנך אותם גם. לחנך אותם.
זאת אומרת, דבר ראשון, למצוא את המוסד המתאים.
אני אמרתי לך, הוא מוכשר מאוד. מוכשר נפשת.
לא רק שכלים.
והמקום הזה יהרוס לו את גם את השכל, גם את הרגש. וזה אירוע.
אני רואה את זה.
לאפי אין רגש בכלל.
ושכל לו גם אין לו.
השכל שלו מעוות.
האהבה שלו מעוותת לילדים.
ושוב פעם, אני חקרתי את זה שנים.
אתה מבין?
אתה לא מכיר אותו?
זה ממש דבר הכי פשוט.
מי שיש לו כישרון להוליד, ומי שיש לו כישרון ללמד, זה לא אותו דבר.
הם שני דברים הפוכים באיזשהו מקום.
וכן, בני אהרון, הם כהנים, ומי הרב? משה.
ומה עם הילדים שלו? הם מוצאים מאוד.
זה דבר ראשון.
דבר שני, לילד יש חוש.
כן, לילד שלך יש חושים מצוינים.
הוא מחפש בן אדם שבאמת יכול ללמד לו משהו.
ישבתי איתו כשעה.
הסברתי כמה רעיונות.
הוא אמר, וואו, מעניין.
אף אחד לא מסביר ככה.
ומה אתה אומר? אל תדבר איתו!
למה לא לדבר?
אתה מתבלבל בין האויב לאוהב.
ושוב פעם, הוא צריך ישיבה של מצוינים.
אגב, יש כזו ישיבה לא רחוק מאיפה שאני גר.
יש שם ישיבה טובה.
אני מכיר כמה חבר’ה מבת אין שלומדים שם.
אני יכול לחפש איפה זה.
זה ממש קרוב לבית שלי.
אני מכיר שני בחורים שלומדים שם.
ונראה לי שהם מאוד מאוד אוהבים את המקום.
וככה נקרא ישיבה למצוינים.
כן. וזה מה שצריך בשביל הילד שלך.
אבל אפי הוא מבולבל לגמרי, אין לו ראש בכלל.
הוא חושב שיש לו ראש.
ושוב פעם, הוא הורס את הילדים, ממש ככה.