השמות זה מהדברים הכי חשובים באמת, ובקבלה בוודאי.
הדבר הראשון שמסופר על אדם שהוא נותן שמות, כנראה שזה משמעותי. הרעיון שלי מאוד פשוט, תיכנותי לגמרי.
כל שם בתוכנה הוא יוניק, ייחודי.
לא יכול להיות אחרת.
אם זה במערכת תכנותית כך, כמראה זה גם בעולם בכלל כך.
כל שם של בן אדם הוא שייך לזה שפעם הראשונה קראו לו בשם הזה.
לדוגמה: נועם ההרפז. השם נועם צריכים לחקור.
מי הוא הראשון שקראו לו נועם.
מה האופי של אותו נועם.
ולפי זה אפשר להבין מה האופי גם שלך וגם השליחות שלך, וגם הבעיות שלך.
זה שם, אבל לא רק שם, זה גם שם משפחה, זה משמעותי, לא סתמי.
כמו שאמרתי שהשמות האלה של האשכנזים שעיבריתו, יש לזה משמעות.
גם משמעות של עיבריות יש משמעות.
בכלל שמות זה חשוב מאוד.
אצל הרב זה היה מאוד מאוד חשוב.
הרבי היה דורש שמות כמו שאתה יודע.
רבי מאיר היה דורש שמות.
הרבי כשהגיע לצרפת לפגוש את האמא שלו, הוא יושב שם עם אנשים ודרש שמות. מה זה סתם?
שורש הקליפות ואשכנזים
דבר ראשון, שהשורש של הקליפה יותר גבוה מקדושה, זאת אומרת שזה פשוט תהליך התפתחות, שבסופו של דבר זה צריך לעלות לקדושה.
אחרת מה המשמעות של קליפה?
ממילא השורש של הגויים יותר גבוה מהיהודים. זה מפורש אצל אדמו"ר הזקן בליקוטי תורה.
וככה שורש של הכלי יותר גבוה מהאור.
זה הקשר של שמיים לארץ. איש ואישה וכל מיני דברים.
כל הכפוליות שיש בתורה. איש יותר גבוה יכול להביא זרע.
אבל אישה יש לה שורש יותר גבוה, ורק אישה יכולה להוליד.
זה הדבר העיקרי של העולם.
לכן מה הקב"ה רוצה בתכלית?
הקב"ה רוצה שכל העולם כולו יהיה קשור לאלוקות, נכון?
זה כולה עלמא לא פליגי.
הקב"ה רוצה שכל העולם כולו מגיע לאלוקות.
אבל איך עושים את זה?
שלב שלב.
דבר ראשון, הקב"ה חיפש איזשהו מוצר, הכי הכי הכי איכותי.
כן. זה אבולוציה.
הקב"ה חיפש "סלע", כן?
זה הלשון של מדרש.
הקב"ה חיפש איזשהו סלע, שאפשר לבנות עליו ארמון.
אז הוא מצא את אברהם אבינו, נכון?
שוב, זה התהליך אבולוציוני.
הוא מחפש, בחר, מצא את הכי מוכשר, וממנו הוא ממשיכה.
עכשיו, אחד היה אברהם.
עכשיו צריך לשכפל את זה, נכון?
לא רק לשכפל, אלא גם לשפר.
אחד הגילוים הכי חשובים בעולם הוא גילוי של קוונטים.
כל ההבנה שלי בדת היום, הוא משהו קוונטי לגמרי.
קוונטי, זאת אומרת, שהכל, הוא בכפילויות.
אלוהים, כמובן, שזה לשון כפול. שם כפול.
הסיפור הראשון של בריאת האדם, איש ואישה נבראו ביחד.
הנסירה, זה כבר סיפור שני.
זה אומר שהסיפור הראשון, זה אדם טבעי.
והאדם, כמו שאנחנו מבינים את האדם, לטוב ולרעה, זה סיפור שני.
התכלית, אמרנו שהקב"ה רוצה שכל העולם כולו יעלה לקדושה.
זה הסוף המעשה.
פעם היה שיעור מאוד יפה של הרב יצחק גינזבורג, עם בני נוח.
היה איזשהו כנס פה בארץ, וביקשו שהרב ידבר.
בסוף השיעור שאלו שאלות, ואחת השאלות הייתה, זה שכתוב בתניא שאין נשמה אלוקית אצל הגוים.
והרב אמר דבר מדהים, שכל ההבדל הוא פוטנציאל ומימוש.
זאת אומרת, בפוטנציאל, כל אחד מאיתנו הוא אלוהים.
ממש אלוהים.
לא מלאך, אלוהים.
בני אלוהים. רק מה, בפועל ממש – לא.