אני מגלגל איזה מחשבה יש לי לאחרונה.
ראיתי איזה סרטון, פילוסופיה דתית. אבי סגי, אחד מהפילוסופים המרכזים היום בארץ.
הוא שמאלני כמובן, אבל הוא אדם חכם מאוד. יש מישהו, רוסי אחד שמדבר איתו. יש לו שיחות מאוד מעניינות על הדת.
ואחד הסרטונים, הוא מסביר בכלל מה זה פילוסופיה. הוא אומר שפילוסופיה זה בסופו של דבר רדוקציה. רדוקציה פירושו שרוצים להסביר הכל על פי שכל.
זה לא רעיון יהודי, זה רעיון יווני. זה היה פלטון וגם לפניו.
אבי שגיא מסביר שכל הפילוסופיה המערבית בסופו של דבר זה אותו רעיון, להסביר את הכל על פי שכל.
מי הכי הצליח את זה?
גרמנים כמו הגל וקאנט.
קאנט היה תכלית הרעיון של להסביר הכל על פי שכל.
כמובן ביהדות גם יש את הרעיון הזה לא מעט, במיוחד בחב"ד.
מה הוא אומר בהמשך? הוא אומר בסופו של דבר אחד מהסיבות של השואה זה היה קאנט.
קאנט כל כך הדגיש את הרעיון של אורדנונג, של סדר, של משמעת.
הוא כל כך מחק, כמעט מחק את הרעיון של חמלה שזה הגיע להשואה.
להיות שהכל צריך להסביר, יש איזשהו סדר, איזשהו היגיון, אז צריך ללכת לפי ההיגיון, ואפילו אם אתה מרגיש חמלה, אז צריך למחוק את חמלה. וככה היה לא מעט גרמנים שלא היו כל כך נגד יהודים.
אבל, להיות שזה הרעיון המרכזי של הפילוסופיה הגרמנית, אנחנו לא רוצים לעשות את זה, אבל אני מבין, אנחנו מבינים, שלצורך האורדנונג, הסדר, אנחנו חיילים צריכים להרוג את היהודים.
כמובן, התחלתי לחשוב, איפה אני?
האם העבודת השם שלי זה כמו האורדנונג של קאנט, או לא?
התשובה, כן.
כל החזרה בתשובה שלי, זה היה רק בשכל.
לא היה לי שום רגש דתי.
אבל היה לי הבנה שעל ידי האמונה, על ידי היהדות, שרד העם ישראל, אז אני צריך להיכנס לדת.
ככה נכנסתי לדת.
ואני, 40 שנה חושב, למה אני נכנסתי לדת, ובכל כך זה לא הלך לי בטוב.
ופתאום אני מקבל תשובה.
הראש שלי כל כך מרובע, לא, יש לי הראש טוב, וכמה שהראש טוב, או יותר טוב, ככה הבן אדם יותר מאמין בשכל שלו.
העיקר התכונה שלי זה שכל, ועבדתי במחשבים הרבה שנים, אז אני הולך לפי השכל.
אם משהו לא נכון, אז אני צריך להגיד את זה כמה שיותר חזק.
האם זה עבודת השם? האם זה דרך השם? האם זה דרך יהודי?
צריך להתבנן.
אני לא בן אדם רע, אז למה אני צועק על אנשים?
אני צועק על אנשים, מגיל 0.
גם היום אני הולך, לפעמים עושות שנור, צעוק על אנשים.
והכי פשוט, אני אפילו לא מרגיש בזה, שום בעיה.
כי אם אני צודק, אז אני צריך להגיד את זה כמה שיותר חזק.
שאני צודק, והם לא צודקים.
ופתאום אני מבין שזה קנט בעצמו.
כמעט היטלר. מה, אני היטלר?
התשובה, כמה שמוזר, כן.
יש מחקרים, האם היטלר היה יהודי או לא, או כמה אחוז היה בו דם יהודי.
היה.
אין ספק.
אבל יש משהו עוד יותר חזק. יש כל מיני חקירות, מה זה אשכנזים.
ה DNA של אשכנזים, ו DNA של גרמנים, זה כמעט אותו דבר.
זה כמעט אותו דבר.
אז לא סתם אנחנו גרנו שם, בגרמניה, לא סתם אנחנו לקחנו את הלשון הזה, היידיש, זה גרמני ישן.
לא סתם אנחנו לקחנו את שמות המשפחה, גרמנים.
זאת אומרת שאנחנו, כל אחד מהאשכנזים…
גם באשכנזים זה כאילו כללי, אבל יש אשכנזי אשכנזי, זה כאילו מישהו באמת הגיע מאשכנז, בגרמניה.
רויטמן זה דוגמא.
אשכנזי אשכנזי, זה מצד אבא שלי.
מצד אימא שלי, זה משהו אחר. זה סוג אחר של נשמות.
אני אשכנזי אשכנזי, גם אבא שלי היה כזה, מאוד מאוד ארציונלי, מאוד מאוד שכלי. מה זה רגש, לא יודע בכלל.
ואני קיבלתי אותה תכונה.
הדנא שלנו, 80% אשכנזים, גרמנים.
פשוט אנחנו, בדם שלנו, אנחנו גרמנים. כן.
זה מסביר הרבה דברים.
למה יש כל כך הרבה מחלוקת, אשכנזים?
למה יש כל כך פחות מחלקות אצל מזרחים?
DNA אחר.
יש כמה דברים, שמשפיעים על הנפש, על התכונות של הבן אדם.
אחד מהם, זה הארץ, המקום של הלידה. דבר שני, זה שמות.
דבר שלישי, זה שפה.
ואנחנו אשכנזים.
אשכנזים גרמנים.
מה עם רוסים?
עוד יותר קשה. רוסים יותר קשים מגרמנים.
למה סטלין, בסופו של דבר, ניצח? כי הרוסים, זה עוד יותר קשים, מגרמנים.
למה הרבולוציה, היה דווקא ברוסיה?
בצורות כל כך נוראיים?
וכמובן, השתתפו בזה הרבה יהודים.
ככה, כי הראש הזה, הגרמני, הגיע לסופו, דווקא אצל הרוסים.
כי אצל הרוסים, יש ראש עוד יותר חזק, עוד יותר מרובע.
ולכן, הם לקחו את הרעיונות, של קארל מרקס, גרמני, יהודי.
והביאו את זה, לפועל ממש, כפשוטו.
זה מה שעשה לנין, שגם חצי יהודי.
לכן, אחרי שואה הם "חזרו בתשובה".
אבל ברוסיה, לא קורה שום דבר.
ברוסיה לא קורה שום דבר.
שוב, המקום של הלידה משפיע.
השפה משפיעה.
בוודאי שמי שנולד דתי, זה קצת מרכך את האופי הגרמני הזה.
ומי שחזר בתשובה, כמו אני, מרוסיה, זה הופך להיות מרובע לגמרי.
אני זוכר את השנים הראשונות שלי בתשובה. אמא שלי היתה נגד זה.
אבל זה לא היה מעניין אותי.
זה לא היה העניין שלי.
זה נכון, אני עושה מה שנכון, האם על ידי זה אני אהרוג כמה אנשים? – זה לא מעניין אותי.
זה היה הראש שלי. זה היה החיים שלי.
פתאום אני מתחיל לחשוב, רגע, בסופו של דבר, מה זה הסימן הראשון של יהודי? רחמנות.
אימא שלי דווקא הייתה אישה רחמנית מאוד. זה סוג אחר.
יש סוגים של אשכנזים.
אבא שלי היה מאודסה.
גם זה היה מקום מאוד מרכזי. הציונות התחילה מהדסה, והרבה ציונים הגיעו מהדסה.
כמובן, זה מקום שכלי לגמרי וכו'.
אימא שלי הייתה מקום אחר, הייתה מקרים.
מקום רך יותר.
כנראה שקיבלתי בעיקר את התכונות של האבא שלי.
לא, יש בזה מעלות, ברור.
אבל כן צריך איזון.
היה כמה פיצוצים איתך ועם הבחור הזה, ועם עוד כמה אנשים.
ואמרתי לי, רגע, רגע, רגע, רגע.
כמה שאני חושב שזה נכון, אבל איפה רחמנות?
בוא נאמר שאני צודק.
זה אומר שצריך להרוג?
אותך או אותו? לא.
אבל איפה הרחמנות?
זהו, התחלתי לחשוב.