Nov 13
למה שמאי סירב להסביר את התורה על רגל אחת. והילל דוקא הסכים. אולי כי שמאי זה תורת עולם הבא. ובעולם הבא אין כזה חיה תורה על רגל אחת. כי תורת עולם הבא כולה תנועה. כולה “ריקוד”. דבקות-ביטול. שמחה-בכיה. רצוא ושוב. דפיקו דליבא. אבל הילל כן הסכים. כי בתורת הנגלה כן יש כזה מציאות של “רגל אחת” – איזה עיקרון אחד ויחיד שעליו הכל מתבסס. אך לא בתורת הנסתר והחסידות שכולה תנועה מתמדת. וזה – לא תופסים. בשביל זה צריך רבי חי בגוף
גשמי. מישהו חי בגשמיות שילמד אותך את ה”ריקוד” הזה
ובעצם זה עיקר החידוש של “פרק בעבודת ה'”. הריקוד הזה. ולכן זה כל כך קשה להבנה לחבדניקים כמוני. כי חושבים חשיבה סטטית. גלותית. לא מסוגלים לחשוב גם וגם. חושבים או-או
***
ואולי מכאן: שמאי מלשון שם אורחותיו. כלומר מדידה. ארוכה מארץ מידה. כלומר שאין אמיתות מוחלטות. אין טוב מוחלט ואין רע מוחלט. כפי שהרב אמר פעם שההבדל בין צדיק לרשע הוא כמותי ולא איכותי. שהאיכות היא בסופו של יום כמות גם כן. זה “ראש” של ימות המשיח. וזהו גם כן ראש של תורת החסידות. שמ”צרה” ניתן לעשות “צוהר”
Nov 12
“להתחתן” הוא מלשון “חות דרגא”. לרדת למציאות העולם. מרגלה בפומיה דהרב יצחק גינזבורג שכל הענין של חסידות הוא להתחתן.
הוא תמיד אומר שבתוהו לא מתחתנים
אמר פעם שבן אדם יכול להיות נשוי כך וכך שנים אך לאמיתו של דבר אף פעם לא התחתן
***
פעם שמעתי ממישהו ווארט – לאחרונה צף בזכרוני. אמר לי כך. חז”ל אומרים “ויהי שם לגוי גדול” – מלמד שהיו מצוינים שם”. אפשר ללמוד מכאן – שהמילה “גאווה” משמעותה הבדלה. להיות “מצון”. להיות “מוזר”. חוסר יכולת להתחבר. חוסר יכולת להשתייך. חוסר יכולת להעניק אהבה. חוסר יכולת ליצור קשר של קיימא. קשר של אהבה.
כלומר מי שהוא “בעל גאווה” הוא לא באמת “מתחתן”. כלומר הוא לא באמת “נוחת” מלשון “נחת” לעולם. הוא נשאר בנבדלות שלו. הוא רוצה להיות מחובר, אך אינו מסוגל לזה. אז הוא בוחר להיות מחובר על ידי מעשים שונים ומשונים. על ידי הבדיחות ועוד כל מיני דברים שמושכים “צומי”. אך זה לא הוא
בעצם זה תיאור של “נשמות דתהו”. שלא מתחתנים כלל. או שלא באמת מתחתנים. כי הם לא יורדים מ”מגדל השן” שלהם מעולם.
אבל בתהו אין חיים של ממש. יש רק “וימלוך וימת”. אין זה חיים. החיים זה רק תיקון
חיים של משמעות. של אימפטיה. של נתינה. של אהבה
***
בלשון הקודש – אולי לא במקרה, הלשון נופל על לשון. מי שנקרא “גאה” בלשון הקודש – כנראה שהוא פשוט “בעל גאוה”, שלא מחובר באמת שלא יודע מה זה להתחבר.
איך מי שאוהב את חברו מסוגל לעשות בו מעשה כל כך מכוער? כל כך לפגוע בו? אתה אוהב אותו – אז למה אתה פוגע בו?
ייתכן שבגלל זה הם כל כך צועקים. “מצעדים” וכל מה שהם עושים. כי הם צמאים לאהבה. ואין להם. אז הם מנסים “לשחק אותה”. לעשות “קול רעש גדול” שישתיק את הצורך של הנשמה באהבה אמיתית. אהבה של תיקון.
היא הרבה יותר שקטה האהבה של תיקון. היא גם הרבה יותר צנועה. היא לא מבקשת “מצעדים” וכותרות. “האהבה היא סוד”. הסוד לא מגלים, לא צועקים עליו בראש כל חוצות.
אפילו בין חברים. בין האבא להבן. האהבה האמיתית מוצאת את הביטוי שלה בצורה הרבה יותר צנועה ופשוטה. במבט. בלחיצת יד. בחיבוק. באנרגיה שעוברת בין שני חברים נאמנים. האהבה שמעצימה, האהבה שמעודדת, אהבה טהורה. אהבה שמכירה בגבול וערך של הזולת. לא מבקשת למחות אותו.
Oct 27
למה חשבתי על זה על הבוקר? שהביטוי הראשון של התקשרות לצדיק הוא שמחה. מי שהוא מקושר הוא שמח. אולי כי הוא לא לבד… או אולי ככה: מי שהוא קשור למעלה לא נופל למטה. לא נופל לעצבות ומ”ש בעצם גם מי שהוא עצוב הוא “מקושר”. לנחש הקדמוני. לנוקבא דתהומא רבא. אם כך כל השאלה היא למי אתה מקושר… רבי, אני רוצה להיות מקושר!!! *** עוד מעט חודש אלול – חודש התשובה. חודש הרחמים. אולי זה צריך להיות עיקר התשובה – שלא היינו מקושרים כדבעי. אם בכלל. בעצם כל המשל של ה”מלך בשדה” הוא בדיוק על זה *** השאלה מה היא התקשרות? סתם מילים גבוהות שאין להם כיסוי? ההתקשרות הבסיסית לכאורה היא התקשרות המחשבה. כשאני “מקושר” למשהו או למישהו – אז המחשבה שלי חוזרת אליו כל הזמן – בין שאני רוצה בכך ובין שאיני רוצה בכך. זו היא לכאורה ההתקשרות במשמעותה הכי פשוטה. שהמחשבה שלי תהיה קשורה אל הרבי. זה יכול להיות על ידי וידאו או על ידי קיום ההוראה של הרבי או על ידי לימוד תורתו. *** טוב. אז המחשבה שלי תהיה קשורה אל הרבי. אז מה? זה ישנה משהו בחיים שלי? בחיים הגשמיים והחומריים שלי למטה מעשרה טפחים? התשובה היא ש”המחשבה מועלת”… *** כי בעצם צמה אני מלא דאגה? כי אני חי בהרגשה שעליי לעשות הכל לבד. אין מי שיעזור. ויש רבים שישימו רגל. ייש יצר וכו. אז ברגע שאנע “מחליף מחשבה” שיש מישהו שהולך איתי ביחד לאורך כל הדרך. שומר עלי שלא אפול לגמרי. ממשיך להאמין בי כשכולם כבר הרימו ידיים – אז “דאגה בלב יש ישיחנה”. אפשר כמובן לטעון שגם זה דמיון. אבל כל החיים שלנו הם דמיון. אז שיהיה לפחות דמיון טוב https://www.facebook.com/itzik.roytman/posts/1666754136670460
Oct 26
“כל הבן הילוד היארה תשליכוהו”. נולד לך איזה רגש חיובי, רגש של חסד (“זכר חסדו”)? אל תמהר לזרוק אותו, להשליך אותו ליאר. זוהי עצת פרעה מלך מצרים. עצת היצר
Oct 26
היה לי איזה מחשבה ימים אלו. חזל אומרים מה פירוש המילה “אביון”? – אחד שתאב לכל דבר…
משום מה חשבתי על זה. מי זה אביון? בדרך כלל, וכפי שאנו רואים לרוב, אלו בני אדם שנשבר משהו בהערכה עצמית שלהם. הם איבדו טעם לחיות. ממילא כל מה שנשאר להם הוא עולם התאוות וגם זה מהסוגים הזולים והזמינים במיידי.
אז אולי מכאן משמע שמי שמרגיש בעצמו שהוא “שקוע בתאוות’ זב לא תמיד כח הוא גס כזה. שמא הסיבה היא שהוא איבד משהו מערך עצמי ומאיזה שהיא שאיפה להצליח בחיים. ואז ממילא מה שנשאר הם תאוות?
Oct 26
הווארט של הבוקר. סתם. חשבתי. “ובמועדיכם”. אל תקרא מועדיכם אלא מעידתיכם. מכל המעידות והנפילות שלך אפשר לעשות שיר וניגון. ובעצם זה כל הכוונה
Oct 26
החסד העליון נמשך ומתפשט דוקא במקום נמוך. דהיינו במי שהוא שפל ונבזה בעיניו נמאס. וגם להיות בחינת חסד ורחמים אינו נופל אלא על מי שהוא צריך לחסד ורחמנות. וכמשל מי שהוא תפטס בבית האסורים שאינו יכול לחזור על הפתחים נתעורר החסד והרחמנות בלבות בני אדם עליו עד שמביאין לו לחם ומזון לבית המאסר. וכך הוא למעלה בחסד עליון שנמשך מאליו וממילא על האדם שצר לו מאד במה שנתפס במאסר הגוף והנפש הבהמית… ולזאת מעורר רחמים רבים מלמעלה עד שנמשך עליו חיים וחסד מלמעלה ממקור החיים וחיי החיים אין סוף ב”ה ממש וזהו מי א-ל כמוך (ליקוטי תורה ע 122)
***
מה כל כך נפלא בקטע הזה? אדמור הזקן מסביר כאן באופן הכי מוחשי שכל הכוונה בהתבוננות השפלות וה”כלא” שכל אחד נמצא בו לפי עניינו אינו אלא כדי להמשיך עליו י”ג מידות רחמים “מאליו וממילא”
Oct 26
התוועדות של הרב ביצהר בחוה”מ סוכות לפני 6 שנים
https://www.youtube.com/watch?v=KQDSNeFcz1Y&t=413s
“החלל הפנוי הוא מקום שאין שמה תקוה. אם אתה בוטח בהקב”ה גם שמה – זה עיקר התיקון. כל העולם נברא בשביל זה. בשביל לבטוח – וזה לא בשביל אחד בדרא, זה בשביל כולנו – בשביל לבטוח בה’ גם בחלל הפנוי…. יש מקום שאין שמה תקוה. ויש מקום ש”אולי יש תקוה”. ויש “פתח תקוה”. ידוע שעליה לא”י התחילה מפתח תקוה. היה על פי תלמידי הגר”א. “פתח תקוה” – זה כשיש תקוה. אך הבטחון כפי שאמרנו, זה דוקא כשאין תקוה. אחר כך מדבר שיש “להטיל ספק בספק”. היות ועמלק הוא “ספק” יש להטיל ספק בו גופא. ואז “הדר דין””
***
אולי דוקא הקטע הזה – הספק התמידי מחד. והיכולת לפעול מתוך הספק התמידי מאידך – הוא משהו שהכי מאפיין את הרב. מקום ש”אי אפשר ללכת על גשר ברזל”. ובכל זאת חייבים לפעול.
***
מה ההיפך מזה? ההיפך מזה הוא “אחר”. ההיפך מזה הוא ירבעם בן נבט. שרוצים תשלום מראש. ומבקשים בטחונות…
Oct 26
למה ש”גאוה” מתחבר לי עם “ודאות”?
כי מצד הגאוה רוצים ודאות?
אולי כי המדע “המדויק” היא היא הגאוה?
“ודאי שמו כן תהלתו”. כמו שגאוה שייכת רק אליו ית’ כנראה גם הודאות שייכת רק אצלו. אנחנו בגדר ספק…
***
מאיפה אני יודע שהגאוה היא מקיף? – פשוט מאד. יש את הפסוק “ה’ מלך גאות לבש”. אז הגאוה היא לבוש ומקיף
אותו “פגם במקיפים” אליו התייחס הרב בערב כיפור בברית ח’ תשרי.
***
הרבי לא רצה ליכנס לענייני ישוב הארץ בדיוק מאותה סיבה. חוסר ודאות. אצל הרב אולי זה גופא הסיבה להיות שם
אצל הרב הספק הוא לא רק אינו סיבה לייאוש. להיפך. הוא הוא המקור של שמחה והשראה. איני יודע באיזה דרך מוליכין אותי? יאללה איזה יופי!
***
מאן מנכון דטעמים מרירו למתקא… “מר” בגימטריה עמלק בגימטריה ספק כידוע. והרב עושה מהספק, מהעמלק, “ממתקים”…
***
החידוש של הרבי הוא “תשובה לכתחילה”. שכוונת העצמות היא בתשובה. על דרך זה יש לומר שהחידוש של הרב הוא “ספק לכתחילה”…. יש לך ספקות? – ברוך הבא למועדון…
