חבד פעם היו אומרים – או שיש לך נקודה או שאין לך נקודה

ואתם עסוקים בסביב ולא בעיקר

נראה לי שאני מבין מה היה הקטע של הסיפור הנ”ל

הנה הסיפור:

שמעתי פעם סיפור על שליח חב”ד בחוץ לארץ, שהחליט לארגן מסיבת חנוכה מושקעת. הוא השקיע אלפי דולרים באולם, תזמורת, קייטרינג, הגברה. אחר כך פרסם את האירוע בכל מקום, וחיכה לקהל גדול.

אלא שבאותו יום התחילה סופת שלגים עזה. ובשעה שבה האירוע היה אמור להתחיל, רק אדם אחד חיכה לו באולם הריק.

השליח הסתכל על האיש, חשב על כל ההשקעה שירדה לטמיון, ושלח אותו הביתה. בשביל מה להפעיל את כל המערכת עבור אדם אחד? אחר כך הוא כתב לרבי מלובביץ’ וסיפר על הכישלון.

הרבי ענה לו כך: בדרך כלל כשעורכים אירוע ומגיעים אלף איש, רק עשרה אחוזים באמת באים לשמוע. מבין המאה ששומעים, רק עשרה באמת מבינים את מה שניסית להגיד. ומבין אותם עשרה שהבינו מה אמרת, רק אחד יעשה עם זה משהו ויישם את זה בחייו. הקב”ה שלח לך ישירות את אותו אדם, ושלחת אותו הביתה?

הפרשנות שלי:

מי זה אחד מאלף? זה הרב גינזבורג

לכן הרבי שליח אותו לכפר חב”ד – להיות אחד מאלף

לא אחד בדורו. אבל כן אחד  מאלף הוא כן היה

ואז כשהיה התנגדות של הזקנים של כפר חב”ד – הרב החליט שהוא אחד מדורו וזה לא

הוא אחד “מלאך” – “מיני אלף”

אז הוא מעל בשליחותו של הרבי והלך לעשות דברים אחרים לגמרי

אבל הוא כן היה אחד מאלף שזה גם משהוא

ומי הוא זה מתלמידי הרב שבאמת קלט את מסר – כמו אחד מאלף?

ומי זה שהוא אחד מאלף? זה אחד שיכול לקלוט את הרעיון הכללי.

וממילא לשאול שאלות קשות?

אבל הרב הלך על ילדים קטנים – כמו איתיאל, שוקי ועוד ילדים קטנים שהיו כשהגיעו אל הרב.

והרב חסם את עצמו מכל יכולת שיחה איתו

כי החליט שהוא חד בדורו והוא לא

והיום הוא שום דבר ממש. אולי אחד מאלף של קליפות – כן

 אתמול הלכתי על הילולה של סבא.

גם קיבצתי לא מעט כסף

כמות של בני אדם שם לא יודע

אלפים גדולים

אם אין לך קשויות על הרב זה לא בגלל שאתה צדיק

רק בגלל שלא איכפת לך וכמותך

 יותר מזה. הרב הלך נגד הרבי.

כי הרבי היה כל כך נגד ציונות דתית

והרב המשיך חיות לקליפת הסרוגים.

שהוא עיקר הקליפה של היום

הסיבה שהלתי על חב”ד כי חיפשתי רעיון כללי של עבודת השם – וקיבלתי דוקא שם את הרעיון הכללי

ואתם סתם טיפשים שאין לכם שכל כלל וגם מה שיש לך לא משתמשים בוא כלל

בודאי שהיה לי כמה וכמה חסרונות. אבל את הריעון הכללי כן קיבלתי

ואתם בדיוק הפוך – יש לכם המון פרטים טובים מאד.

אבל אין לכם שום רעיון כללי מה היא עבודת השם של הדור

 

כדי להסביר את גורמי השינויים, צריך להסביר מהי מהפכת החרדיות החדשה, מה זה החרדיות הישנה ומה זה החדשה.

על הנושא הזה דיברתי הרבה פעמים, לא בקונגרס, אני לא יודע אם מישהו פה שמע אותי בנושא הזה, הם אולי בודדים.

הבעיה היא שאני לא אתן שוב את ההרצאה, אני לא באתי לקונגרס בשביל לתן את ההרצאה שנתתי כבר פעמים רבות, זו הנקודה פה.

והנושא שלא דיברתי עליו, הוא גורמי השינוי.

אבל כדי לדבר על גורמי השינוי, צריכים להציג לפחות בצורה בסיסית מהי בעצם החרדות הישנה ומהי המהפכה.

על גבי זה, אנחנו עכשיו צריכים לקצר את ההרצאות, בגלל ההרצאה שנוספה.

אז חלק מעניין יהיה אדבר בקודם, יהיו גם שקופיות שתוכלו, מטיבי הקריאה יוכלו להרחיב מעבר, אבל אני אריץ את זה במהירות, פשוט כי אחרת אני לא אעמוד בסד הזמנים.

החרדות הישנה, היו לה שלושה מאפיינים, וכמו שאתם רואים, זה עד לשנות ה-70.

הטענה המרכזית שלי בדוקטורט, זה הכותרת של הדוקטורט, מהפכת החרדיות החדשה בשנות ה-70.

כלומר, עד שנות ה-70 זה הישנה, ואחר כך החדשה עד היום, במידה רבה, אנחנו עדיין מה שאני קוראי החדשה.

מה המשמעות של זה? יש שלושה מאפיינים מרכזיים.

הראשון, הציבור החרדי היה הרבה יותר פרו-ציוני. אני עכשיו אומר ממש בקצרה, כי גם אני ארחיב בהמשך, קצת יותר, אבל פרו-ציוני, אני מדגיש, לא ציוני, החרדים אף פעם לא ראו את עצם חלק מהתנועה הציונית. הם היו פרו-ציונים, את המשמעות נסביר בהמשך.

המאפיין השני היה הרבה יותר כוח בידיים של העסקנים, גם הפוליטיקאים וגם העיתונאים, והכוח הזה עבר בתחילת שנות ה-70, ממש במסגרת המהפכה, הוא עבר לידיים של… לא כל הרבנים, אלא הגדולים.

הגדולים ואדמו”רים החשובים יותר. גם את זה אני ארחיב טיפה בהמשך.

והצד השלישי הוא פתיחות בתחומים מגוונים, כלומר פתיחות כללית, בהרבה מאוד תחומים, וגם את זה אנחנו נראה.

נתחיל עם הפרו-ציונות. עכשיו כאן זו דוגמה, אני אעבור על זה ממש ביעף, תוכלו מי שרוצה לראות קצת יותר בשקופית, אבל דוגמאות לפרו-ציונות של החרדיות הישנה.

קודם כל חתימה על מגילת העצמאות. שני נציגים חרדים של אגודת ישראל, חוץ מפועלי לאגודת ישראל שהייתה יותר מתונה. שני הנציגים של אגודת ישראל חתמו על מגילת העצמאות, על ההכרזה הרשמית של הקמת מדינת ישראל. האם אפשר לקרוא לזה אנטי-ציונות? כמובן שלא.

זאת פרו-ציונות לכל הפחות. ריצה משותפת בכנסת הראשונה, רצו ביחד עם מפלגות המזרחיים, לא היו חייבים, היו יכולים לביחר גם בלי המזרחים, ורצו ביחד. אז גם זו דוגמה לפרו-ציונות.

השיאים של זה, גם כאן אני אעבור ממש בקצרה. אם קום המדינה היה פרץ חזק במיוחד של פרו-ציונות, הנפת דגלי המדינה, זה לא היה טאבו כמו היום. דיבורים על גאולה ציון.

חגיגי של יום העצמאות, כולל, חד משמעית, אני לא מדבר פה על דמויות שוליים.

המנהיג של אגודת ישראל, במספר אחד ברשימה לאורך כל השנים, השתתף בתפילות של יום העצמאות בשנים הראשונות. סיקור חגיגי של יום העצמאות בהמודיע, אנחנו נראה את זה קצת בהמשך.

התבטאויות פומביות, חיוביות ביחס למדינה, המשיכו עד לראשית שנות ה-70.

אמרתי שבתראשית שנות ה-70, הייתה מהפכה, גם על זה אני אפרט מעט בהמשך. גם אחרי הפרישה מהקואליציה, אגודת ישראל הייתה חברה בקואליציה במשך, קודם כל עוד לפני קום המדינה, כבר במועצת עם, והייתה חברה בקואליציה במשך חמש שנים, פחות או יותר.

גם אחרי שהיא פרשה מהקואליציה, ולכאורה יש כאן צעד משמעותי, בכל זאת המשיכה להיות אופוזיציה מטעם, וגם את זה אנחנו נראה בהמשך.

כלומר, לא היה כאן גט כריתות, בינה לבין מפא”י, לבין הקואליציה השלטונית במדינת ישראל, היא הייתה אופוזיציה מטעם.

שיא נוסף של פרו ציונות היה במלחמת ששת הימים.

אמרנו ששיא אחד היה אחרי קום המדינה, והשני, אחרי מלחמת ששת הימים.

בזה הרחבתי התזה שלי לתואר שני פה, באוניברסיטה העברית. עסקתי בזה בהרחבה.

היו שם דיבורים, התלהבות עצומה, ודיבורים ממש על פעמי משיח, ודברים מהסגנון הזה, יותר מציונות הדתית, חד משמעית.

אמרתי קודם, ציון חגיגי של יום העצמאות בהמודיע. זו דוגמה, זה אולי אחת הדוגמאות הקיצוניות.

זה לא מיד אחרי קום המדינה, זה עשור למדינת ישראל, אתם יכולים לראות.

כמעט כל עמוד הראשון של המודיע, עוסק בזה בצורה חגיגית, לא ביקורתית, בצורה חגיגית, לציין את המאורע.

זה ממשיך גם כן בעמודים הבאים.

הבאתי פה את העמוד הראשון, אבל זה בגלל המספר העגול, בגלל העשור, זה ממשיך גם בעמודים הבאים, וזה ממשיך, בשביל המספר העגול, זה ממשיכה גם בעמודים הבאות. אנחנו נראה גם את זה בהמשך.