הזיווג כמשל העיקרי בתנ”ך ובקבלה

כל התנ”ך הוא מדמה את היחס של יהוה עם ישראל כמו זיווג

למה זה? סתם?

זה לא סתם, הזיווג הוא דוגמה הכי מושלמת של מהות הדת והקשר של האדם עם בוראו. ולכן גם נביאם מדברים בלשון של זיוג, וגם מקובלים מדברים בלשון זיוג על הייחס בין ה’ לעמו ישראל

בכל הדתות יש קשר של דת ומין – ראה ספרו של קמבל

מי זה יהוה ומי זה אלהים? ארטיטיפים של אלוהים והויה

מי זה יהוה ומי זה אלהים?

הייתי אומר זה סוג “ארכיטיפים”

וגם ישראל זה סוג של ארכיטיפ אצל יונג

אפשר לדון האם יש עם ישראל או לא, אבל הארכיטיפ קיים וחזק מאד

יש יהודים שמרגישים גוים. ויש גוים שמרגישים יהודים.

ממילא עם וארכיטיף זה לא אותו דבר

אותו דבר על אלוהים. לא חייב להאמין בה’ אבל הארכיטיפ קיים וחזק מאד

מה זה “ארכיטיפ” אפשר לומר סוג של כוח רוחני –

את ה’ בעצמו אי אפשר להבין כלל, אבל הארכיטיפים אפשר ללמוד ולהבין

וזה כל העיניין של דת באמת

ויש להם “אופי” לאלוהים הזה ולהויה הזה

המשך »

בנין ושמירה מ”אם הוי'”

יותר בקצור נמרץ נאמר את הזהר, שטרם הגענו אליו: הזהר אומר, בקיצור, שיש משכן ומקדש. הזהר דורש תהלים קכ”ז, “שיר המעלות לשלמה אם הוי’ לא יבנה בית שוא עמלו בוניו בו אם הוי’ לא ישמור עיר שוא שקד שומר”. הזהר אומר שהפסוק הולך על בית המקדש של שלמה, ו”לשלמה” רומז גם לבינה, “מלך שהשלום שלו” (ש”עושה שלום במרומיו”, בעלי הקונפליקטים במדות). רבי לויק מביא את הרמז ש”אם” היינו בינה (אל תקרי אִם אלא אֵם) ו”אם הוי‘” עולה בינה, ונוסיף לכך ש-אם הוי‘ היינו חלוקה בחתך זהב של בינה. “אם הוי’ לא יבנה בית שוא עמלו בוניו בו” – “בוניו” היינו הז”ת, ובעיקר התפארת שכוללת שבעה עמודים, ויוצא מהחסדים דאמא. המצוה העיקרית של הפרשה היא “ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם”. כמובן הווארט מתאים מאד לכל שיפוצניק, מי שעוסק בבנין. אם ה’ לא יבנה – הכל להבל ולשוא. יש גם מי שעוסקים בשמירות – גם בישובים, ויש גם חברות שמירה (יש לנו כמה חברים שם). “אם ה’ לא ישמור עיר – שוא שקד שומר”. יש בונה ויש שומר – הבונה היינו ז’ עמודים שעיקרם תפארת הנוטה לחסד, בא בעיקר מחסדים דאמא, והשומר על העיר היינו ספירת היסוד בפרט, שם “שדי” שלומדים עליו בע”ב. אם ה’ לא ישמור – שוא שקד[1] שומר. כלומר, בשניהם צריך “אם הוי'”, בינה. המשך »

http://jewish-education.info/uploads/rav_ginzburg/5772/05/5772-05-13-1-1.flv
המשך »