Feb 08
“טוב וחסד” בפרשת יתרו
פרשת יתרו, היא פרשה מאד מיוחדת, כי קוראים בה על קבלת תורה, ושיאה בעשר הדברות. אם מחשבים את מספר הפרשה מתחלת התורה – זו הפרשה ה-17, שעולה טוב. “אין טוב אלא תורה”, ולכן התורה ניתנה בפרשה ה-טוב. בסוף כל פרשה יש סימן למספר הפסוקים שיש בה, ובפרשת יתרו יש 72 פסוקים. 72 בגימטריא חסד. כשמחברים את מספר הפרשה למספר הפסוקים – טוב ו-חסד – הביטוי הוא “טוב וחסד“. ביטוי זה מופיע פעם אחת בתנ”ך, בפרק תהלים – “אך טוב וחסד ירדפוני כל ימי חיי”. הטוב והחסד מתחברים במצות צדקה, המצוה הכללית של כל התורה. החיבור ביניהם בא מכוח התורה. האדם הוא מוגבל, לכן כמה שיש לו – הוא יכול לתת רק ‘חתיכות’ מתוך זה לזולת. אבל התורה היא אין סופית. כשאדם יודע שכמה שהוא יתן – הוא יקבל מיד עוד בפנימיותו, עד אין סוף (“נביעת האין סוף”) – הוא יכול להשפיע את כל מה שיש לו.
המשך »
Feb 08
ג. ד”ה “ועשית חג שבועות” תער”ג – נקודות טובות ונקודות מסוכנות
אור הגבול להוות את העולמות ואור הבלי גבול לגלות את העצם
אחרי כל זה, נעבור לכמה נקודות חשובות מאד, הנוגעות גם לתורת הנפש, במאמר של השבוע בע”ב, של הרבי הרש”ב: הרעיון הכללי שהוא מסביר, שמהשם יתברך יש שתי המשכות – זו לשונו כאן במאמר – כלומר, שני אורות שנמשכים ומאירים מה’. אחד הוא אור שהיעד שלו הוא להוות את העולמות. לעולמות יש גבול, תאור כמו שאמרנו כרגע – כל עולם מתואר בגבולות. לכך קוראים אור שנועד להאיר במדה וגבול, ובעצם כל המציאות שיש לנו – כל העולמות כולם – יוצאים מהאור שבא להאיר במדה וגבול. אבל יש אור אחר לגמרי של ה’, אור הרבה יותר עליון, שכולו רק כדי לגלות את עצמותו. אור שענינו גילוי מן העצם. אז יש שני סוגי אור – אור שנועד להאיר את המציאות ובכך להוות אותה במדה וגבול ואור שנועד לגלות את ה’, אור עצמי לגמרי.
המשך »
Feb 08
ב. שער תר
יתרו ושרש התורה – ירה או תור
נעבור לענין בו התחלנו, שיתרו לשון יתרון. יש קשר מילולי מאד חזק עם תורה. השרש הוא יתר (שהוא גם אחד משבעת שמותיו של יתרו, רש”י אומר שבתחלה נקרא יתר וכאשר בא לקבל תורה נוספה לו ו, סוד הדעת המיוחדת לנשמות ישראל, “מפתחא דכליל שית”, ונעשה יתרו). יש לו שבעה שמות[1], אבל שני השמות יתר–יתרו הם כמעט אותו דבר[2] – אותו שם, רק שביתרו יש תוספת ו – ומה הממוצע ביניהם? תריג, רמז שהוא בא וקבל את כל תריג מצוות התורה (ובכך התאחד עם הוי‘ אלהי ישראל). שוב, יש קשר מאד חזק בין יתרו לתורה, ובאותה פרשה, אז ודאי יש קשר ביניהם גם על פי דקדוק לשון הקדש. אבל אם שואלים כל בלשן ומדקדק מה השרש של תורה, כמעט כל אחד יאמר שהשרש הוא ירה, מלשון הוראה. כלומר, ה-ת היא לא חלק מהשרש. הרד”ק, שהוא בר הסמכא הגדול בענין שרשים בלשה”ק, גם קובע שעיקר השרש של המלה תורה – “תורה צוה לנו משה” – הוא ירה, מלשון להורות, “ולהורות נתן בלבם”. לכן הוא אומר, והרבי תמיד מצטט, ש”תורה לשון הוראה”. התורה שלנו היא הוראה בפועל, מה צריך לעשות. לכן אני מבקש מה’ שתזכה אותי ללמוד על מנת “לשמור ולעשות ולקיים”, כי כל התורה היא הוראה איך לחיות חיים, מה היא דרך החיים של יהודי בעולם הזה. אם תורה לשון הוראה, שוב, השרש הוא ירה. אבל בספר השרשים אומר הרד”ק שזה לא בטוח במאה אחוז. גם משהו מענין מאד, מלה כל כך יסודית, המלה הכי חשובה לעם ישראל, תורה – “ישראל ואורייתא וקודשא בריך הוא כולא חד” – ולא מאה אחוז בטוח מה שרשה. השרש משנה את המשמעות לגמרי. הרד”ק לא בטוח במאה אחוז שתורה היא לשון הוראה, ירה, ומביא עוד אפשרות – יתכן מאד שהשרש של תורה הוא תור, כמו בפסוק “וזאת תורת האדם”, שהפסוק המקביל אליו בד”ה הוא “כתור האדם המעלה”, לשון תכונה (קרוב לשרש תאר – תיאור תכונת מעלה).
המשך »
Feb 07
תגיות: זוהר • העלם • גילוי • אור • יתרו • חושך • מתן תורה
Feb 01
הכח ללכת באמצע
בפרשת בשלח, התורה מספרת על הנס הגדול של קריעת ים סוף. הביטוי הוא “ויבקעו המים” – לא “ויבקע הים” אלא “ויבקעו המים” – ומכך למדו חז”ל שכל המים שבעולם נבקעו, ולא רק מימי ים סוף. הפעם נתבונן בדבר המדהים הזה, שבעת הנס של קריעת ים סוף כל המים בכדור הארץ – ואולי גם ברקיעים העליונים – נבקעו.
נתבונן במשמעות המושג מים בתורה, שמתפרש בכמה אופנים. הראשון והחשוב הוא “אין מים אלא תורה”. דבר נוסף שכתוב שמים הם תשובה. על הפסוק “ורוח אלהים מרחפת על פני המים” דורשים שהרוח היא “רוחו של מלך המשיח” והמים הם תשובה – כאשר יעשו תשובה שלמה, משיח יבוא. אז מים הם דימוי לתורה וגם דימוי לתשובה. ולפעמים המים רומזים לקב”ה בעצמו – “אין מים אלא הקדוש ברוך הוא”, לפי הפסוק שה’ הוא “מקור מים חיים”. אם כן, את העובדה שכל המים נבקעו בעת קריעת ים סוף, צריכים להבין ביחס לתורה, ביחס לתשובה, ואפילו ביחס לה’.
המשך »
