ואף שמ״ה דתיקון מברר ב״ן דתהו [הרי כל ענין שם מה של התיקון, של הצדיקים, הוא כן לברר את שם בן, אז למה לא יכולים לברר רשעים אלה?] מ״מ קודם שנתמלא סאתם ויצאו מהם הניצוצות אין ביד הצדיק להפילו כו’

כתוב בגמרא לא לקבל צדקה מגוים, כי ככל שמקבלים מהם צדקה זו זכות בשבילם. אתה נותן להם זכות, ובכך הם מתקיימים, ויש עוד פחות כח לשבור אותם.

מאדם הראשון ואילך יש עוד 26 דורות להשלים את ה”דבר צוה לאלף דור”. התורה נתנה בדור ה-כו, אבל חז”ל אומרים שהיו קודם 974 דורות, ומה קרה איתם? ה’ לקח אותם ושתל אותם בכל דור – כדי קצת להמתיק, או להחליש את התוקף שלהם – ואלו עזי הפנים שבכל דור, ואלה בעצם המנהיגים של הדורות, של הממשלה וכו’. כמו שאמרנו, שבדרושים כתוב שאלו יהודים, ולאו דווקא גוים, מהתתקע”ד דורות.

יעקב יודע שאין לו סיכוי לשבור את הרשע, ולכן הכניע א״ע לעשו [כאן משמע גוי, אבל בדרושים מודגש שמדובר גם ברשעי ישראל בחברה]. והענין שהצדיקים שרשם משם מ״ה דתיקון והרשעים שרשם מעולם התהו

יעקב יודע שאין לו סיכוי לשבור את הרשע, ולכן הכניע א״ע לעשו [כאן משמע גוי, אבל בדרושים מודגש שמדובר גם ברשעי ישראל בח… http://bit.ly/gINjag

— קבלה ותורת הנפש (@kabbalateaching) January 17, 2011

ה’ אומר לאיוב – אתה צדיק, אבל שום צדיק לא יכול להכניע את הרשע. בפשטות צדיקים היום זה כל האנשים הטובים, ואומרים שכל האנשים הטובים יחד לא יצליחו לשבור את הרשע של החברה – זה מקרה אבוד לחלוטין. כל הצדיקים הללו הם כל האהרנים, עד אהרן ועד בכלל – צדיק גמור במדה מסוימת (גם בצדיק גמור יש דרגות שונות). לכל האנשים הכי טובים בעולם אין שום סיכוי לשבור את הרשע שיש בעולם, רק ה’ יכול. ה’ לא עושה זאת, כי בכך מוכיח שהוא “מלך הכבוד”, כנ”ל.

משהו מאד אקטואלי – הסוף הסוף הוא שאין לך שום סיכוי להתמודד עם הרשע בעולם הזה. זה הסימן המובהק שאינך אלקים, וגם אינך מבין אותו, וממילא כל טענותיך שוא. למה? כי אתה לא יכול לשבור את הרשעים.

מלך צריך תכשיט, מהכתר ומטה, בשביל “מלך ביפיו” והתכשיט הוא הכח לשבור את זרוע הרשעים.
כאשר ה’ מופיע מתוך הסערה ומוכיח את איוב, הוא פותח בששה פסוקים שהווארט שלהם הוא – רק אני יכול לשבור את זרוע הרשע, ואתה לא יכול. שיא כל התוכחה, שאיוב לא צדק, ה’מכה בפטיש’ שאיוב טעה הוא שאיוב לא יכול לשבור את הרשעים בעולם אלא רק ה’ יכול.

גם השם בו ה’ התגלה לאבות, א-ל ש-ד-י, שוה בדיוק משה בגימטריא. כלומר, האלקים של האבות היה אתה עצמך, אבל דע לך שיש יותר מזה – “ושמי הוי’ לא נודעתי להם”,

זו נקודה יסודית – יש השתלשלות עד האצילות ועד בכלל ויש למטה מאצילות, ולא ראי זה כראי זה כלל. סדר ההשתלשלות למטה מאצילות מוליד יש ודבר נפרד שהופך להיות ע”ז, אבל אצילות אינה נפרדת כלל. החידוש הוא שמותר לדבר בלשון של “אלקי האלקים” – שאפשר לומר שיש אלקים וגבוה מעל גבוה שומר. בכל אופן, זה חידוש שאפשר לפרש “הודו לאלקי האלקים” כפשוטו – לא מלאכים או שרים – והכל בקדושה.

מה ההבדל בפשט? כהם אומרים שקוראים לה’ “אלוק דאלקיא” ה”אלקיא” הם באמת שרים וכחות נפרדים בבריאה, ואלקים יושב בשמים – בראש עולם הבריאה, אין להם השגה באצילות. הם מדברים על ישויות בסדר ההשתלשלות של העולמות התחתונים בי”ע.