כתוב שדוד המלך לא היה משיח כי שפך דם, אבל כתוב על משיח שגם ילחם אבל לא ישפוך דם. לכן אצל דוד היו צריכים גם דוד וגם שלמה – דוד להלחם ושלמה לבנות את המקדש. כתוב שאצל משיח יכול להיות שניהם יחד – שהמשיח גם ילחם וגם יבנה את המקדש, כמו שכותב הרמב”ם. לכן כתוב שבאמת משיח צריך להיות צאצא של דוד ושלמה

“אלקים חיים”, אבל לפרעה – “ראה נתתיך אלקים לפרעה” – זה האלקים של המלכות, אלקים שרודה בשבט ברזל, “תרועם בשבט ברזל”

"אלקים חיים", אבל לפרעה – "ראה נתתיך אלקים לפרעה" – זה האלקים של המלכות, אלקים שרודה בשבט ברזל, "תרועם בשבט ברזל" http://bit.ly/fm0gpM

— קבלה ותורת הנפש (@kabbalateaching) January 16, 2011

בשם אלקים יש כמה מדרגות. המדרגה העליונה היא באמא, ששם נקרא אלקים חיים. יש לומר גם כאן, שכלפי עם ישראל משה הוא אלקים חיים. איך אני יודע? כי כתוב על דברי תורה – שכולה תורת משה, “מחלוקת שמאי הלל”, שהללו אוסרים והללו מתירים וכתוב – “אלו ואלו דברי אלהים חיים”. סימן שהאלקים חיים בתוך משה רבינו

בשביל שיבוא מלך המשיח – הוא גואל ראשון והוא גואל אחרון – קודם הוא צריך את אהרן שימליץ ויטעים את הדברים שלו בפני עם ישראל.

“בנימין זאב יטרף” – בנימין הוא הזאב של הקדושה, והמזבח בחלקו של בנימין נקרא זאב, על שם שהוא מברר את רפח הניצוצין, טרף עם הכולל – כך כאן כתוב שמשה רבינו הוא זאב שמברר את ה-רפח, “חיל בלע ויקאנו”, מוציא את כל הניצוצות מפרעה.

זאב נוטריקון – זה אלקים בגוף. זאב – זה משה רבינו.
http://jewish-education.info/twitter/zab-notryqon-%e2%80%93-zh-alqym-bgoph/

כל פעם שהדיין נקרא “אלהים” יש רמז שהוא ניצוץ של משה רבינו

כל פעם שהדיין נקרא "אלהים" יש רמז שהוא ניצוץ של משה רבינו http://bit.ly/dK7esd

— קבלה ותורת הנפש (@kabbalateaching) January 16, 2011

פרעה עשה עצמו אלוה אמר הקב”ה יראה זה [שעשה מעצמו אלקים] ויאמר זה [משה רבינו] אלוה ע”ש

זה כבודו של הקב”ה מה שנותן הכבוד לאחרים. ואיתא הממליך מלכים ולו המלוכה. כי בזה שנותן מלכות לבו”ד. ניכר שהוא המלך. אפשר ללמוד מזה בפשטות, שמי שהוא מלך בעצם הוא חולק את המלכות. הוא מחלק תפקידים, שולח שלוחים לכל קצוות תבל, עם סמכות של מלכות. זה הסימן ש”לו המלוכה” – “הממליך מלכים”

הרשעים שהם ברשות לבם נקראו חסרי לב. כי אין להם הלב [הייתי יכול לחשוב שרשע שהוא ברשות לבו הוא “כולו לב”, כמו כלב שכולו לב, אבל הוא נקרא “חסר לב” – זה שהוא ברשות לבו, נשלט על ידי לבו במאת האחוזים, הוא חסר לב, לא שולט בו בכלל. הוא מצד עצמו חסר לב לחלוטין, חסר רגש לחלוטין, ולכן שולטים עליו הרגשות. זה ווארט חזק. מי שכל הזמן הוא בסערת רוח, ברגש, סימן שאין לו בכלל רגש – אין לו לב, הוא חסר לב. לכן מבחוץ כל הרגשות שבעולם מתלבשים עליו ומושלים בו. רק הצדיק שלבו ברשותו יש לו לב.