הסוד של ה-ר בתוך קבוצת בגדכפרת הוא סוד גדול.

אם היינו מקור – רחם. איפה האיזון בנפש מתחיל? האיזון בא מהרחם. במדה מסוימת האיזון הוא חזרה לרחם. אדם לא מאוזן צריך לחזור לאם, ל-ג אמות.

יב פשוטות, הן כנגד יב חושי הנפש

ג אמות הן הקצוות והבסיס של האיזון של כל הלשון כולו, כאשר הלשון הוא הא, ושני הקצוות שה-א מאזנת ביניהן הם ה-מ וה-ש. דממה ושריקה הן כמו חש-מל – ה-מ דוממת וה-ש שורקת. שריקה היא עוצמת הביטוי וההבעה. חש היינו לשתוק – לא להביע, להתאפק מלהביע. שתיקה בנפש היא הכנעה – איפוק. בהיות ה-מ דוממת יש בה בטול, לכן היא שייכת לחכמה, כי חכמה היא בטול. ה-ש שורקת.

היום לומדים בדקדוק בגדכפת, אבל בספר יצירה לומדים בגדכפרת, יש גם ר. אי הופעת ה-ר בגילוי, רק בנסתר – היא בסוד “הצדיק אבד”.

לפי שיש במודע או לא במודע איזה שויץ, שאתה מפגין את את זה, שאתה מראה את זה כלפי חוץ, וזו כבר קליפת ראומה

עץ הדעת טוב הוא שאתה יודע מהטוב שלך, אבל מזה קרוב לבוא עץ הדעת רע, שזה נקרא אילנא דמותא. וברגע שזה יתגלה לאחר – זה עץ הדעת רע.

הרגשת הבטול שלי זו עדיין לא קליפת ראומה, אלא רק בדרך אליה).

“יש מי שבטל” – ממוצע בין בטול אמיתי לקליפת ראומה, ראו-מה, ראו שאני בטל, להשויץ בבטול

בשליש העליון של התפארת – שם איני חושב על עצמי כאוהב ה’ או ירא ה’, אפילו לא “יש מי שבטל”