אמש בגימטריא “מגן אברהם”. שוב, ספר היצירה אברהם אבינו כתב את זה. “אנכי מגן לך, שכרך הרבה מאד”. ה”מגן אברהם” – זה הספר שלו, וכך פותח אותו – עם הג’ אמות.

בגדכפרת הן כנגד ז’ התחתונות – חגתנהי”ם (הג אמות הן כנגד ג’ הראשונות, א’ זה הכתר, והמ’ החכמה, והש’ הבינה), ואח”כ הז’ כפולות הן כנגד המידות של הלב: ב’ זה החסד, והג’ הגבורה, הד’ התפארת, והכ’ הנצח, והפ’ זה ההוד, והר’ זה היסוד – היסוד זה הצדיק. והת’ האות האחרונה של האלף-בית, והגם האות האחרונה של בגדכפרת – היא כנגד המלכות. יוצא שהר’ הוא הצדיק כאן, בספר היצירה. בזמן הגלות “הצדיק אבד”,

הסוד של ה-ר בתוך קבוצת בגדכפרת הוא סוד גדול.

אם היינו מקור – רחם. איפה האיזון בנפש מתחיל? האיזון בא מהרחם. במדה מסוימת האיזון הוא חזרה לרחם. אדם לא מאוזן צריך לחזור לאם, ל-ג אמות.

יב פשוטות, הן כנגד יב חושי הנפש

לפי שיש במודע או לא במודע איזה שויץ, שאתה מפגין את את זה, שאתה מראה את זה כלפי חוץ, וזו כבר קליפת ראומה

עץ הדעת טוב הוא שאתה יודע מהטוב שלך, אבל מזה קרוב לבוא עץ הדעת רע, שזה נקרא אילנא דמותא. וברגע שזה יתגלה לאחר – זה עץ הדעת רע.

הרגשת הבטול שלי זו עדיין לא קליפת ראומה, אלא רק בדרך אליה).

“יש מי שבטל” – ממוצע בין בטול אמיתי לקליפת ראומה, ראו-מה, ראו שאני בטל, להשויץ בבטול

בשליש העליון של התפארת – שם איני חושב על עצמי כאוהב ה’ או ירא ה’, אפילו לא “יש מי שבטל”