Sep 06
Sep 06
הרעיון המרכזי שלי זה להגיע לאמונה הכי פרימיטיבית שבעולם
אפילו לא משה, לא אהרון, לא אברהם, לפני זה, הרבה לפני זה, לעבודה זרה.
כן, לעבודה זרה ממש.
רק משם אפשר להעלות לאמונה ממשית.
בזה אני מאמין.
אחד מהתרגולים שאני עושה, חוץ מזה שאני הולך הרבה.
הליכה זה אחד מהדברים הכי חשובים איך להגיע לאמונה ממשית.
לכן המצווה הראשונה של אברהם אבינו זה לך לך כפשוטו.
כן, על ידי ההליכה זה משנה את כל הגוף.
זה משנה את הראש במיוחד.
אני ראיתי את זה ורואה את זה יום יום.
כל השיקום שלי אחרי הניתוח בעיקר זה על ידי הליכה, לפחות חצי מזה.
Sep 03
אלכס:
חברים, ברוכים הבאים לבאים ולפרופסורים, והשיחה הזאת, האמת, אני לא תכננתי לעשות עם דוקטור יואב אשכנזי, חוקר גדול של, צריך להגיד, של ריטואלים ושל חברות שונות, מחברה פרה-היסטורית ועד חברות מודרניות, ועד מחקר של השואה וחברה אירופאית בזמן השואה.
היום אני רוצה לדבר איתך על הפרה-היסטוריה, כן, התחום שאתה עוסק בו הרבה, וזה קשור לרצון שלי להוציא ספר שהיא יקרא, סיפורי האלים. ואני שלחתי לך את ההרצאה הראשונה שלי, יש לי סדרה של הרצאות שנקראת סיפורי האלים, ואני שלחתי לך את הפרק הראשון, כי הספר הוא לא לגמרי מבוסס על ההרצאות, אלא הוא, הם הסדר גודל שמסגרת לספר הזה, ואתה הגבת בצורה מאוד מעניינת, בצורה מאוד אוסטרית, אמרת הרצאה נחמדה, אבל בגדול היא לא כל כך נכונה.
יואב:
זה לא מה שאני אמרתי.
אלכס:
בערך, בערך, בערך.
יואב:
אמרתי שיש שם אי בהירות במושגים, במונחים שאתה משתמש בהם, וצריך להבהיר אותם לפני שנדע על מה מדברים, אתה רוצה שאני אתייחס לזה עכשיו או שאתה רוצה לשאול שלי?
אלכס:
לא, אני אשאל אותך שאלה, בוא נדבר על הנושא עצמו, ותוך כדי אני אבין אולי מה אני צריך גם לשנות, לתקן, להוסיף.
יואב:
לא, לא אמרתי שאתה צריך לשנות, אני חושב שאנחנו צריכים לברר את האי בהירות במונחים. כל אחד יעשה מה שהוא רוצה, אבל אתה צריך להבין על מה אנחנו מדברים, ולדעתי אתה משתמש גם באמונה וגם בדמיון, ובצורה שהיא סובלת כמה משמעויות בפנים שצריך לברר אותם לפני, היא לא יכולה להחזיק ביחד.
אלכס:
אוקיי, בסדר.
אז בואו חברים, אנחנו היום עם דוקטור יואב אשכנזי, חוקר אוסטרי מאוד רציני בתחומים האלה, והיום אנחנו עוסקים באמונה ובריטואלים, ובכלל בדמיון, בחשבה אבסטרקטית של ההומו סאפיינס בפרי-היסטוריה.
אני רוצה לעשות משהו שעשיתי בהרצאה שאתה ראית, ניסיתי להגדיר את התקופה הזאת פרי-היסטוריה, כי לא כולם אני חושב לגמרי מבינים את זה, ואני גם יודע שלא כולם סגורים ממתי לחשב את זה.
יואב:
גם החוקרים לא מסכימים, אז אני לא…
אלכס:
זה מה שאני אמרתי בהרצאה, כן.
Sep 01
אני מגלגל איזה מחשבה יש לי לאחרונה.
ראיתי איזה סרטון, פילוסופיה דתית. אבי סגי, אחד מהפילוסופים המרכזים היום בארץ.
הוא שמאלני כמובן, אבל הוא אדם חכם מאוד. יש מישהו, רוסי אחד שמדבר איתו. יש לו שיחות מאוד מעניינות על הדת.
ואחד הסרטונים, הוא מסביר בכלל מה זה פילוסופיה. הוא אומר שפילוסופיה זה בסופו של דבר רדוקציה. רדוקציה פירושו שרוצים להסביר הכל על פי שכל.
זה לא רעיון יהודי, זה רעיון יווני. זה היה פלטון וגם לפניו.
אבי שגיא מסביר שכל הפילוסופיה המערבית בסופו של דבר זה אותו רעיון, להסביר את הכל על פי שכל.
מי הכי הצליח את זה?
גרמנים כמו הגל וקאנט.
קאנט היה תכלית הרעיון של להסביר הכל על פי שכל.
כמובן ביהדות גם יש את הרעיון הזה לא מעט, במיוחד בחב"ד.
מה הוא אומר בהמשך? הוא אומר בסופו של דבר אחד מהסיבות של השואה זה היה קאנט.
קאנט כל כך הדגיש את הרעיון של אורדנונג, של סדר, של משמעת.
הוא כל כך מחק, כמעט מחק את הרעיון של חמלה שזה הגיע להשואה.
להיות שהכל צריך להסביר, יש איזשהו סדר, איזשהו היגיון, אז צריך ללכת לפי ההיגיון, ואפילו אם אתה מרגיש חמלה, אז צריך למחוק את חמלה. וככה היה לא מעט גרמנים שלא היו כל כך נגד יהודים.
Sep 01
המדע המקראי נמצא בזמננו במצב מיוחד במינו: קיימת בו “שיטה שלטת”, אבל אין יודע עוד בדיוק, מפני מה היא “שלטת”.
בתולדות הרוח יקרה לפעמים, שאיזו תורה או מחשבה, שנתבססה בשעתה על יסודות מסוימים ומוסמכים, מוסיפה להתקיים קיום ערטילאי גם אחרי שנתמוטטו אותם היסודות, שעליהם העמידו אותה יוצריה. מקרה כזה קרה גם למדע התנ״ך בזמננו. לפני כמה עשרות שנים נתקבלה אותה ההשקפה על התהוות התורה ועל התהוות האמונה הישראלית, שולהאוזן בסס אותה על שלשלת אחידה של הוכחות ושנקראה על שמו.
ההוכחות, שהביא ולהאוזן, כאילו השלימו זו את זו וכאילו נצטרפו לנדבכי־יסוד מוצקים, שהעמד עליהם בנין משוכלל. אבל בינתיים נתערערו ונתמוטטו היסודות אחד אחד, הראיות הופרכו או נתפקפקו. אנשי האסכולה הוכרחו להודות, שהראיות ברובן אינן עומדות בפני הבקורת. אבל מן המסקנות לא זזו.
ביחוד — מן המסקנות ההיסטוריות־הספרותיות. למרות כל חלוקי הדעות ולמרות כל ההשגות, שהשיגו על השיטה השלטת, נשארה עומדת במקומה האמונה, שס׳ הכהנים נתחבר אחרי החורבן ושס׳ דברים נתחבר לפני ס׳ הכהנים. מפני מה — לא ידע עוד איש בבירור. גם אלה שאחרו את זמן חבורו של ס’ דברים עצמו עד לאחר החורבן הוסיפו עוד, ללא כל טעם, להחזיק בנוסחה: ס״ד ואחר כך ס״כ. הנוסחה הזאת היותה כעין משען־קבע אחרון, מבקשו בו הצלה מן התוהו־ובוהו.
תקופת הבקורת לשיטת ולהויזן, מהתהילה לפני כחצי יובל שנים (עיין להלן: “לחקר תולדות האמונה הישראלית״, ע׳ 17—18), לא הביאה מפני זה לבחינה חדשה ויסודית של השיטה. למרות כל הבקורת לא יכלו להסיק מסקנות אחרונות. להאמין בהשקפת ולהויזן בנסוחה השיטתי הקלסי לא יכלו, אבל גם לשוב אל
המסורת או להשקפת דה־וט לא יכלו. הבסיס המוצק של מערכת ההוכחות של ולהויזן נשמט, ובסיס חדש לא היה. הכל נשאר מעורער ומפוקפק ותלוי ברפיון. השיטה ה״שלטת” חדלה ל״שלוט”.
בספר זה נעשה הנסיון לבקר את הבקורת מיסודה, להסיק מסקנות אחרונות, להציע שיטה אחרת במקום השיטה ה״שלטת”. לא “בקורת הבקורת” מתוך הנחות מוקדמות ולשם סנגוריה הרמוניסטית. לא החזרת עטרת המסורה לישנה. אמנם, הבחינה מראה, שבמסורה המקראית נתגבשה אמת היסטורית במדה הרבה יותר גדולה ממה שמדמה האסכולה של ולהויזן.
אבל יסוד הבחינה הוא בכל זאת בקרתי. הוכרו כמה הלכות גדולות של המחקר המדעי, שבא עליהן המופת (כגון הבחנת שלשת המקורות הראשיים שבתורה! עיין בפרק הנ״ל, ע׳ 18 ואילך). אבל המסקנה הספרותית הראשית של האסכולה השלטת, שס״כ נתחבר בימי גלות בבל ובית שני ושס״ד קדם לו, נדחית בהחלט.
ולא עוד אלא שאת התורה יש לראות כגבוש הדרגה העתיקה ביותר של האמונה הישראלית, היא הדרגה שלפני הנבואה הספרותית. יש ראיות המוכיחות, שאם גם נסדר ונחתם ספר התורה בזמן מאוחר יותר, עתיקים הם מקורותיו מאד, ולא בחלקם ולא בתכנם הכללי אלא כולם, בכתבם ובלשונם ובאותיותיהם.
על ידי זה הונח היסוד הבקרתי־הספרותי לדעה על דבר קדמות המונותיאיזמוס בישראל.
בפנה זו ההבדל בין השיטה המוצעת בזה ובין המקובל במדע המקראי (ובמדע ההיסטורי של ימי קדם בכלל) גדול ביותר. אפשר לומר: ההבדל נוקב ויורד עד התהום.
Sep 01
מבוא
“המפץ הגדול” והצופן הגנטי של התנ״ך
בספר זה אבחן את שאלות היסוד של התהוות עם ישראל ושל ראשית האמונה המקראית, ואציע תפיסה חדשה השונה הן מן המסורת המקראית המרכזית והן מן הגישה הרווחת היום בקרב חוקרי מקרא וארכיאולוגים.
חוקרי המקרא והארכיאולוגיה המקראית עסקו רבות בחקר הרקע להיווצרותו של עם ישראל המקראי ולהתהוותה של הדת המקראית. באמצע המאה העשרים שלטה הגישה שביקשה לאשש את המסורת המקראית בעזרת הממצאים הארכיאולוגיים שהתגלו בארץ ישראל ובמרחבי המזרח הקדום. טקסטים מן המחצית הראשונה של האלף השני לפני הספירה שהתגלו במסופוטמיה, חשפו מנהגים דומים לאלה שקיימו אבות ישראל לפי המתואר בספר בראשית. החפירות בארץ ישראל אישרו לכאורה את הסיפור המקראי על כיבוש הארץ על ידי בני ישראל בראשותו של יהושע בן־נון ואת תפארתה של ממלכת דוד ושלמה. ואולם בשנים האחרונות התהפכה הקערה על פיה. התברר כי המקבילות שהוצעו בין תקופת האבות לבין
הטקסטים המסופוטמיים אינן משכנעות. חוקרים רבים הצביעו על היסודות האנכרוניסטיים בספר בראשית (כך, למשל, נטען כי הפלישתים עדיין לא הגיעו לארץ בתקופה המתוארת בספר, וכמו כן ביותו של הגמל התרחש בתקופה מאוחרת יותר), ובעקבות כך הגיעו למסקנה שהאבות אינם אלא דמויות מיתולוגיות שאין להן אחיזה במציאות.1 כמו כן עלו סתירות חמורות בין הממצא הארכיאולוגי על התנחלות ראשוני הישראלים בארץ ישראל לבין הסיפור המקראי על אודות כיבוש הארץ.
מסקרים ארכיאולוגיים נרחבים שנערכו בעיקר בשנות השבעים התברר כי תהליך ההתנחלות היה אטי, מדורג ולא אלים בעיקרו. בעקבות כך עלתה הטענה כי ראשוני הישראלים היו כנענים וכי לא הגיעו ממצרים. בהעדר ממצא ארכיאולוגי שיאשש את הסיפור על כיבושיו הנרחבים של דוד ועל מפעלי הבנייה של שלמה, הוטל גם עליו צל של ספק. מציאתן של כתובות ארכיאולוגיות המזכירות את “יהו־ה ואשרתו”, הביאה חוקרים רבים לטעון כי דתם של הישראלים לפני גלות בבל היתה זהה בעיקרה לדת הכנענית, וכי רק הגלות לבבל הביאה להתפתחות האמונה באל אחד. בהקשר זה התפתחה אסכולה של חוקרי מקרא המכונה “האסכולה המינימליסטית”. החוקרים המינימליסטים טוענים כי אין במקרא שום מידע היסטורי בעל ערך על התקופה העתיקה וכי המקרא נכתב לאחר גלות בבל, בעיקר בתקופות הפרסית וההלניסטית.2
האם האבות אברהם, יצחק ויעקב הם דמויות היסטוריות או אגדתיות? ואם כן, מתי חיו האבות? האם אכן היו בני ישראל עבדים לפרעה במצרים ויצאו ממנה בהנהגתו של משה, או שמא אין סיפור יציאת מצרים אלא מיתוס נעדר בסיס היסטורי וראשוני הישראלים היו בעצם כנענים? האם אכן מלכו דוד ושלמה על ממלכה עשירה ורחבת ידיים שבירתה ירושלים המפוארת, או שמא היתה ירושלים עיר קטנה נעדרת חשיבות? התוצאות של המחקר הארכיאולוגי אינן
נותנות פתרון חד־משמעי לשאלות האלה, והמלומדים חלוקים על פירוש הממצאים.3
Sep 01
שיחה מאד מענינת של אבי שגיא עם אלקס ציטלין
ערכתי חלק מהשיחה
אלקס:
חברים, אנחנו ממשיכים בחיפוש שלי בעזרתכם, וכמובן בעזרת פרופסור אבי סגי, אחר האלוהים, או יותר נכון, אחר האמונה באלוהים. ואני חייב לשאול אותך שאלות קשות. בשיחות קודמות, אתה נתת לי להבין שלמעשה הכל לגיטימי.
גם כשישבנו עם עמיתך, דוקטור ברלב, שהוא גם חסיד ברסלב, גם הוא אמר, אני מאמין ככה, ואתה אמרת, לגיטימי. כל אחד, אם הוא מאמין במציאות מסוימת, מבחינתו המציאות הזאת קיימת. ופה יש לי משהו מאוד כזה בעייתי עם ההבחנה הזאת.
כי אני טוען שיש אגדה, יש מיתוס, ואפשר להאמין במיתוס. אבל בגלל שאתה מאמין באיזשהו מיתוס, הוא לא הופך למציאות. מול המיתוס, אני רואה מציאות, נקרא לה מדעית, תמונה מדעית של העולם, שמבחינתי, אני גם לא מבין שם הרבה מאוד דברים.
לדוגמה, אני לא מומחה לפיזיקה, אבל אני יודע שאני יכול לחשב כמה אנרגיה יהיה בטלפון הזה, אם לפוצץ אותו על ידי זה שאנחנו נלחץ על התאים. יש את הנוסחה המפורסמת הזאת של E שווה MC בריבוע. אני לא מומחה לפיזיקה שאנשים לא יקפיצו עליי, אבל זאת הנוסחה.
עכשיו מבחינתי, כמישהו שלא מתמחה בדברים האלה, זה גם אפשר להגיד סוג של אגדה, נכון? הרי אני לא יכול לקחת את הטלפון הזה וכל כך להעמיס עליו בשביל שהוא יתפוצץ וישחרר את האנרגיה הזאת. אבל גישה מדעית הזאת, אני מאמין, אפשר להגיד, מאמין בה, בגלל שהיא נתונה לביקורת, כן? לביקורת של אמיתיים. וגם יש לפעמים דרך בצורה של ניסיון, בדיקה, שאפשר להגיע למסקנה שזה עובד.
לדוגמה, אנחנו יודעים היום פצצות אטום, גם הם בגדול מבוססים על אותו עיקרון של איינשטיין. כן? וזה עובד, זה מתפוצץ, לצערנו זה באמת עובד. ואתה, למעשה, משווה ואומר, גם זה בסדר וגם אם אתה, אלכס, מאמין שיש איזה מפלצת מתחת לשולחן, אם זאת המציאות שלך, גם בסדר.
ואני, לא, קשה לי לקבל את זה.
אבי:
אוקיי, השאלה שלך היא שאלה מצוינת. ובעצם השאלה שלך הובילה, ממאה ה-17 עד אמצע המאה ה-19 בקירוב, לשלילתה של האמונה הדתית, לזרמים גוברים והולכים של שלילת האמונה הדתית, במקום אחר, בשיחות על ניטשה, דיברנו על המושג שניטשה מות האל, וכל המסורת שהתפתחה בעקבות הגותו של הגל, פוירבך, שאמרו שאם האדם היה חמור, הוא היה מדמה את האלוהים לחמור, האל הוא האלטר אגו האידיאלי של האדם, דרך פרויד, שכל אחד מההוגים הללו עד ימינו אנו, ניסה לתרגם את האמונה הדתית של בני אדם, לקטגוריות פסיכולוגיות.
זאת אומרת, גייס לכאורה תחום ידע ששמו פסיכולוגיה, שהוא לא בדיוק מדעי הטבע, כדי להפריך את אותו יסוד של האמונה. אני רוצה לומר לך שהעמדה הזאת מוטעית, כי איננה מבינה עד הסוף, שלאדם יש כל מיני כישורים, כל מיני יכולות, שאי אפשר להעמיד אחת מהן על זולתה. קח את היכולת שלנו לאהוב ולחמול.
אם אני ארצה לעשות ניתוח מדעי, אני שם בגרשיים, אני אבדוק את המוח של האדם, מה גורם לו לאדם לחמול, מה גורם לו לאדם לאהוב.