Sep 14
Sep 13
(ערכתי חלק ראשון של ההרצאה)
אני שמח לפתוח את סדרת ההרצאות, ההרצאות בחסות הרקטור של סמסטר א’ תשס”ז.
שמח לראות שיש קהל נכבד וכמעט גודש את האולם
הסדרה עושת בישראל הקדום: ארכיאולוגיה, מקרא ומה שקרה זה ותינתן על ידי פרופסור ישראל פינקלשטיין מהחוג לארכיאולוגיה ותרבות המזרח הקדום באוניברסיטה.
פרופסור פינקלשטיין הוא דמות מפתח בחקר התקופה של ראשית עם ישראל בארץ כנען.
הוא אחראי לחפירות ארכיאולוגיות רבות במקורות שונים בארץ בין השאר בשילו ובמגידו
ישראל היה פרופסור אורח באוניברסיטת שיקגו ובאוניברסיטת הרווארד שבארצות הברית באוניברסיטת פריס אחת ובסורבון שבצרפת.
הוא מחזיק קתדרה על הארכיאולוגיה של ישראל בתקופת הברזל והברונזה.
ובשנת 2005 זה מה שנקרא last but not least קיבל את פרס דן דוד היוקרתי לגבי העבר.
כיוון שהוא ידוע גם בארצות הרהוטות אני יודע שנכונה לנו סדרת הרצאות מרתקת. אני לצערי ואני כל פעם אומר זאת מחדש שזמני אינו בידי תחילת שנת לימודים ואני רק פותח ולא נשאר להרצאה על ההרצאות אבל אני מחזיק כאן נציגה את אשתי שמדווחת לי אחר כך על כל מה שהיה כך שישראל רואה זהרת.
אני מזמין את פרופסור פינקלשטיין להרצאה ראשונה שכותרתה ארכיאולוגיה ומקרא.
ישראל בבקשה
גבירותיי ורבותיי צהרים טובים.
תרשו לי לפתוח בכך שהסדרה הזאת משמחת את ליבי אני מאמין גדול בכך שצריך להביא את דבר המחקר לציבור הרחב.
ואני יודע שיש ציבור גדול שמתעניין בנושאים שאנחנו עוסקים בחוג לארכיאולוגיה ותרבויות המזרח הקדום.
ההרצאה היום היא הרצאה פרונטלית היחידה בכל הסדרה שהיא תהיה הרצאה פרונטלית, כלומר אני אדבר איתכם במשך שעה ורבע נאמר, ויהיה זמן לשאלות בסוף ההרצאה.
מי השבוע הבא כל הרצאה תהיה מלווה במצגת. עמלתי די קשה והכנתי מצגות כדי להבהיר את הדברים. קשה מאוד לדבר על ארכיאולוגיה מבלי לראות את הממצאים. ולכן מהשבוע הבא יהיה מסך גדול עם מצגות, המצגות יפות. עשינו הבוקר ניסיון לראות שאכן הכל עובד כאן בסדר.
ואני בטוח שהדברים יהיו נהירים ואני מקווה שהם יהיו גם מעניינים.
המטרה של הקורס הזה בעצם היא לעסוק בשחזור ההיסטוריה של ישראל הקדום. כלומר שחזור ההיסטוריה הישראלית בתקופת המקרא נאמר. אבל תקופת המקרא כמו שתלמדו היום אני מקווה זאת הגדרה לא מספיק ברורה, כי היא קשורה בשאלה מתי נכתבו הטקסטים. וייתכן שהתשובה למתי נכתבו הטקסטים תצמצם מאוד את הזמן. ולכן צריך להרחיב קצת ולכן גם אני לא משתמש כאן בביטוי גם לא בכותרת תקופת המקרא לישראל הקדום. כלומר מן השלבים הפורמטיביים הראשוניים שידועים לנו מן המקורות ומן הארכיאולוגיה, הייתי אומר בחלק המאוחר של האלף השני לפני הספירה. ואנחנו נעסוק כאן בדברים עד חורבן ירושלים, ולאחר מכן בהרצאה האחרונה עד ימי שיבת ציון.
זאת המסגרת הכרונולוגית של ההרצאות שלנו. כלומר נתחיל באלף מאתיים לפני הספירה מדי פעם יהיו הערות על תקופה קודמת. ואני אמשיך כך עד בערך מאמר ארבע מאות או ארבע מאות חמישים לפני הספירה. זו המסגרת הכרונולוגית.
כשבאים לשחזר את ההיסטוריה של ישראל הקדום אנחנו עומדים בפני שלושה מקורות. המקור האחד הוא כמובן המקרא אני אדבר עליו היום בפוטרות.
המקור השני הוא הארכיאולוגיה, והמקור השלישי תעודות המזרח הקדום.
ורק שילוב בין המקורות האלה כולם לפי דעת כולנו לא רק אני יכול לתת היסטוריה מהימנע של מה באמת קרה מסוף האלף השני לפני הספירה ולאחר מכם.
אלא מה שהארכיאולוגיה והמקרא הדיור המשותף של שתי הדיסציפלינות האלה הוא קשה מאוד. ובעצם אני רוצה היום בשיעור הראשון בהרצאה הראשונה להסביר את הניואנסים הדקים מדוע הקשר בין הארכיאולוגיה והמקרא הוא קשר לא פשוט הוא קשר קשה. וגם להגדיר מה היתרונות ומה החסרונות של כל אחת מהדיסציפלינות האלה בבואנו לעסוק בשחזור ההיסטוריה הישראלית הקדומה.
ובכן מדוע היחסים האלו, המגורים ביחד, המגורים ביחד הם קשים בין הארכיאולוגיה והמקרא.
ובכן המקרא גם החלקים ההיסטוריים שבו לפי דעתי ואני לא חושב שאני לבד בעניין הזה הוא לא נכתב כספר היסטוריה.
לא כתבו באלף הראשון לפני הספירה או במאה השביעית או במאה השמינית או במאה השישית או אפילו לפני הספירה היסטוריה.
הכתיבה של היסטוריה במובן המקובל עלינו היום התפתחה יותר מאוחר. הניסיון לתאר את האירועים ולהעריך אותם בצורה שהיא נגיד באה מתוך עניין אמיתי באירועים עצמם ולא באיזה מסרים שבאים מהם זה דבר לא היה קיים למעשה בספרות המזרח הקדום.
לא רק במקרא. גם כשאנחנו עומדים מול קיר של מקדש מצרי, מקדש אמון בקרנק שבו יש רשימות פוטוגרפיות ותבליטים שמתארים את מסעי המלחמה של פרעוני מצרים או כשאנחנו מתבוננים קוראים תעודות מתעודות מלכי אשור אנחנו מוצאים שם מסרים שהם באים מטעם הפרופגנדה המלכותית של הזמן.
המקרא הוא לא בדיוק עוסק בפרופגנדה מלכותית המקרא בעצם בחלקים ההיסטוריים שלו עוסק גם שם בעניינים תיאולוגיים ואידיאולוגיים בראש ובראשונה תיאולוגיים.
מי שקורא בצורה מעמיקה את החלקים ההיסטוריים שעוד מעט אני אדבר עליהם מבין שהנושאים המרכזיים הם לא האם מלך מסוים עלה לשלטון בשנה זו או בשנה אחרת.
האם מסע צבאי כזה או אחר יסיים בכיבוש עיר כזו או בתמוסה או בניצחון או בניצחון. הטקסט עוסק במסרים תיאולוגיים, כלומר במערכת היחסים בין עם ישראל ואלוהי ישראל על פי התפיסה של המחברים.
וכל דבר בעצם מכוון, כל חלק מהחלקים של המקרא כל פרק למעשה אם מתבוננים היטב מכוון לעניין הזה, לעניין התיאולוגי שהוא הקו המנחה.
איך אמור עם ישראל להתנהג מול אלוהיו?
איכן אמור עם ישראל לעבוד את אלוהיו?
מה התפקיד שושלת בית דוד במערכת היחסים בין אלוהי ישראל ועם ישראל?
כיצד זה קרה שדוד מייסד השושלת קיבל הבטחה אלוהית בלתי מותנית לשלטון על עם ישראל?
למרות היחסים האלה ניחתו פורענויות קשות ביותר על עם ישראל וכיצד אפשר בעתיד למנוע את הפורענויות האלה?
אלה הם הנושאים שבהם עוסק המקרא.
הוא לא מחפש לתאר היסטוריה במובן המקובל עלינו במחקר נאמר המודרני שגם הוא כמובן לא נקי מנטיות.
ולעומת זה הארכיאולוגיה היא באה ממקום אחר לחלוטין. היא מדיום אחר לחלוטין. הארכיאולוגיה לא עוסקת בתיאולוגיה.
היא יכולה לעסוק במנהגים דתיים במידה וארכיאולוגים חופרים מקדשים או במידה וארכיאולוגים מגלים בחפירות צלמיות, מקומות פולחן, חפצים של קשורים בפולחן אבל זה מרכיב אחד קטן.
הארכיאולוגיה עוסקת במגוון הרחב של חיי היומיום של האדם הקדום. היא עוסקת גם בפולחן אבל גם בבנייה ובקדרות ובמה אכל האדם הקדמון.
איזה בעלי חיים היו לו? מה היו נתיבי הסחר? במידה מסוימת לעתים גם מה היו הקשרים הבינלאומיים של החברות, החברות אומות. אלה הנושאים. כלומר אנחנו מדברים בעצם על שני מידיה שלא יכולים לדור אחד בכפיפה לשני.
הם פשוט מיסודם שונים לחלוטין. אז השאלה עכשיו היא האם המסקנה תהיה שצריך להימנע מזה או מזה? האם אפשר לשחזר את ההיסטוריה הישראלית הקדומה רק על פי הארכיאולוגיה? התשובה כמובן שלילית. כי המקרא יש לו ערך עצום למחקר ההיסטוריה הישראלית הקדומה.
כיוון שגם אם הוא ספר שעוסק, אם יש כאן מסמך שעוסק בעיקר בעניינים תיאולוגיים, מובלעות בו ידיעות חשובי יותר על התקופה של ראשית הזאת שקראתי לה כאן, ישראל הקדום. על ראשית ההיסטוריה הישראלית. ולכן, למרות שמדובר בשתי דיסציפלינות שונות, מצד אחד אחת שעוסקת בעולם קוגניטיבי בעיקרו, ומצד שני דיסציפלינה שעוסקת בעולם חומרי, צריך למצוא איזושהי דרך בכל אופן לדיאלוג בין שתי הדיסציפלינות האלה.
Sep 13
אתה יודע, יש כזה רעיון קוואנטי, נכנס לא מעט לרעיונות קוואנטים של דעת. יש רעיון קוואנטי שאתה לא יכול למדוד שני פרמטרים בו זמנית. דוגמה, אלקטרון אתה לא יכול למדוד בו זמנית מהירות ומשקל.
אף אחד לא יודע למה, אבל זה כלל גדול בתורה של קוואנט. ששני דברים הפוכים אתה לא יכול לתפוס סתם בו זמנית. אותו דבר בכל דבר בעולם, בדעת במיוחד.
אני אומר ששני הפוכים זה אור וכלי, והם הפוכים. ומאלה כמה שיש יותר אור, יש פחות כלי, וכמה שיש פחות כלי, ככה יש יותר אור. לענייננו, כשהשיעורים היו מצומצמים, זה היה שם הרבה אור.
כמה שהרחיבו עוד ועוד ועוד כלים, עוד נפלאות לדוגמה, כמה שיש יותר כלי, ככה יש פחות אור. זו הרגשה שלי. האם אפשר לעבור את הכלל הזה? כן.
על די זיווגים. רק על די זיווג אתה מחדש משהו חדש, אתה מוליד משהו חדש, ואז כאילו משתדרג, המערכת משתדרגת. הוא צלם, והרב יצחק אוהב לדבר, ולא מסוגל לשמוע.
צר לי אבל ככה זה. כמובן, אם הרב לא יכול לשמוע, בסופו של דבר אין לו מה להגיד. כן, ממש ככה.
אני ניסיתי לדבר איתו לא פעם, לא פעמיים, לא שלוש פעמים, אין בריבה, אין מה לחפש, אין פה מה לחפש. כלל שלי, הרב שרק מדבר ולא שומע, הוא לא רב שלי. נקודה.
פעם היה קצת דיבור, עכשיו לא. יותר מזה, גם תלמיד שהוא רק שומע שיעור, הוא מבין את זה באופן מאוד מאוד כללי. רק על די שאלות, וקושיות, ודיאנוג של רב עם תלמיד.
על די זה יש הולדה. הדוגמה הכי פשוטה, זה הולדה. תתאר לעצמך גבר שאומר, אני רק, דאגה שלי להוציא כמה שיותר זרע.
בסדר, מי שרוצה שיקבל. איך זה נקרא? אנחנו יודעים איך זה נקרא, נכון? לצערי זה בדיוק מה שקורה בחבורה, הזאת שנקרא, גינסבורגיה. כולם רוצים רק לדבר, ולא מוכנים לשמוע.
Sep 13
ויותר זה, כשהיה סביב הרב אנשים כמו ישראל אריאל, שהיה יכול לדבר עם הרב, להקשות עליו. ובסופו של דבר זה נגמר. לאיזה סיבה אין לי מושג, гהתוצאות אנחנו גם רואים.
אני אמרתי את זה לישראל: תשמע, אתה עזבת את הרב, ובשביל זה אשתך נפטרה.
הוא לא קיבל את זה כמובן, אבל כן.
הקשר של הרב עם התלמיד זה אף פעם לא צריך להיות נחמד.
ולא בשביל זה הבן אדם נכנס לחבורה מסוימת.
הבעיה היא שלא רוצים לשמוע, זה לא עניין של בריאות שלו, ממש לא. הוא לא רוצה לשמוע, הוא לא מסוגל.
יש דיבור של הרב קרליבך.
הוא אומר: מי שלא יודע לשמוע הוא לא צדיק ולא רב ולא שום דבר.
אתה יודע שאני גם עברתי כמה דברים בריאותיים בשנתיים האחרונים, וזה עדיין לא נגמר.
למה אני מקליט? כי קשה לי לכתוב.
וכמו בן אדם שעבר ניתוח ראש, ועבר שיקומים, אני אומר לך, זה לא קורה סתם ככה. כל מחלה שבעולם, זה לא סתם ככה.
יש דיבור של הרב קוק.
היסטוריה, אתה בטח מכיר. היסטוריה, הוא כותב את זה.
Sep 13
האם זה עבודה או לא (דיקור סיני) לא מעניין אותי את האמת.
וכנראה אם אין לבן אדם שום מושג על רוחניות ממשית, כך אני קורא לזה – רוחניות ממשית, הדיקור לא יעזור.
הרב עוסק במה שנקרא פילוסופיה דתית.
לדעתי הרב עוסק בפילוסופיה דתית ולא בדת, נקודה.
בשביל להבין האם דיקור זה עבודה זרה או לא – צריך להבין מה זה עבודה זרה, מה הבעיה בזה ומה החיסרון בזה ומה מעלה בזה.
יש ספר של יהושע השל, הנקרא "אלוהים מחפש את האדם".
דעתי זה ספר מדהים, זה מהספרים הכי חשובים כלל נכתבו על הדת במאה העשרים.
הוא כתב את זה אחרי השואה, בעיקר הנוצרים קיבלו אותו יותר, היהודים פחות. הוא היה מדבר בעיקר עם נוצרים.
הרעיון הראשון היה, שפילוסופיה דתית זה לא דת, מזה הוא מתחיל.
נכון זה לקח לי הרבה זמן, שנים להתחיל להבין שפילוסופיה דתית ודת זה לא אותו דבר.
הרוב הרבנים עסוקים בפילוסופיה דתית, אבל זה לא דת. לא דת בכלל.
בשביל זה צריך קצת להסתכל בהספר הזה.
אם אתה תרצה אני אשלח לך את זה.
הנפקה מינה מאוד פשוט.
אתה נכנס לחתונה. אתה רואה שם המון המון אוכל טעים ביותר.
אומרים לך אתה יכול להסתכל כמה שאתה רוצה אבל אסור לך לאכול את זה.
מה אתה אומר?
יש פה נפקמה מינה או שאין נפקה מינה?
זה בדיוק ההבדל בין דת ופילוסופיה דתית.
Sep 13
מתניה 4 – אמונה בניסים רבי נחמן
דבר ראשון צריך להגדיר מה זה אמונה.
אני, לאחרונה, מחובר הרבה לרבי נחמן.
אחד מהספרים הכי מעניינים שלו זה ליקוטי עצות.
ושם הוא מתחיל מהבחנה מה זה אמונה בכלל?
הוא אומר שם משהו מוזר ביותר.
בואו נראה.
ליקוטי עצות, רבי נחמן.
"עיקר הגאולה תלויה באמונה".
מה זה אמונה? אני עדיין לא יודע.
"עיקר הגלות אינו אלה בשביל חיסרון האמונה".
כאן יש עוד משהו מעניין, מה זה חיסרון האמונה?
כן, הוא בהמשך אומר משהו דומה למה שאתה אומר, אבל גם זה צריך להבין.
שוב פעם, מפסקה הראשונה אתה לא יכול להבין מה זה אמונה, רק שאומר שיש חיסרון אמונה.
אם יש חיסרון אמונה, זאת אומרת זה איזשהו דבר שאפשר למדוד.
זאת אומרת, יש 100% אמונה, יש 50% אמונה, יש 10%, יש 0%, יש מינוס אמונה.
נכון? זה מה שאני שומע מהפסקה הראשונה.
זאת אומרת, כדי להגיע לגאולה צריך להיות 100% אמונה, לא יודע, 99% אמונה. ואם יש לנו רק 50% אמונה, לא, אנחנו לא יכולים לצאת מהגלות.
אז אנחנו צריכים להבין מה זה אמונה ואיך למדוד את האמונה, נכון?
הפסקה השנייה היא עוד יותר מעניינת. מה הוא אומר בדיוק פה?
מה כתוב פה ב'?
"אמונה ותפילה וניסים לארץ ישראל הם בחינה אחת".
יש פה ארבע בחינות, איך אפשר להגיד שזה אותו דבר?
אני עוד לא יודע מה זה אמונה, אני גם לא יודע מה זה תפילה באמת.
אני גם לא מבין מה זה ניסים, ניסים אני דווקא כן יכול להבין.
מכל המילים פה, המילה שאני מבין זה ניסים.
ארץ ישראל גם צריך להבין מה זה.
בקיצור, אמונה קשורה עם ניסים.
כן, הפסקה הבאה מדברת על זה בדיוק.
כן, הפסקה השלישית מדברת בדיוק על זה.