שניהם (ספר יצירה וספרא דצניעותא) מתחילים אותו הדבר – “הכל הולך אחר הפתיחה”, אז המסר של שניהם זה אותו הדבר. גם בספר יצירה, וגם בספרא דצניעותא הכל מבוסס על כך שיש גם “מתקלא” – מאזניים. זה סוד והיסוד של כל סודות התורה, שצריך איזון.
הסוד והיסוד של כל סודות התורה, שצריך איזון.
“ויוכח אמש”. – ההופעה של ה’, וגם התיקון של הסטרא אחרא, שזה לבן הארמי, שלא יזיק, ושהוא חש, ויקבל תוכחה, זה הכל בסוד אמש, איזון בנפש.
תיקון סטרא אחרא תלוי באיזון בנפש
כתוב בספר יצירה שה-מ – מים, שיורדים ממקום גבוה למקום נמוך – היא הבטן. ה-מ היא חכמה, גבוהה מה-ש בשרש, אך היא מים שטבעם לרדת – לכן המים מתרכזים בבטן. האש הפוכה – היא עולה לראש. כשמישהו בוער האש עולה לו לראש. איך אני יודע שאש עולה לראש? ריש לשון ראש, ובתוך ה-ר של הראש יש אש. איפה האויר נמצא? בריאות, חלק מהחזה שכולל גם את הלב.
בחסידות כאשר מסבירים את הקצוות של מ ו-ש, המים והאש, ימין ושמאל – שהם יסודות הבריאה, מה הן אומרות בנפש? כל האמות הן מקור של הולדה, כמו רחם. מה מקור ההולדה בכלל? מה המכנה המשותף של כל האמות? כתוב שהמכנה המשותף כולו אהבה. כל האמות של הלשון – וממילא של כל המציאות כולה – הן סוגים שונים של אהבה. הכל נולד מתוך אהבה, הכל הוא פרי האהבה. כל דבר טוב הוא פרי של אהבה, וממילא האם היא האהבה.
http://www.facebook.com/122170194505739/posts/130834320305993
יש פסוק שאומר “אשרקה להם ואקבצם” – בגאולה הקב”ה, בפיו של המשיח, ישרוק לכל עם ישראל. כמו שבמדבר היו מכנסים את עם ישראל על ידי חצוצרות, כך ה’ יקבץ אותנו על ידי שריקה. קיבוץ היהודים פועל גם אחדות. היום חסרה לנו אחדות, כל אחד לוחם עם השני, ר”ל. איך יקרה הנס שכל כך חסר לנו, שיהודים יתאחדו יחד? על ידי שריקה אחת, גדולה ועצומה, של “אשרקה להם ואקבצם”.
ג אמות הן הקצוות והבסיס של האיזון של כל הלשון כולו, כאשר הלשון הוא הא, ושני הקצוות שה-א מאזנת ביניהן הם ה-מ וה-ש. דממה ושריקה הן כמו חש-מל – ה-מ דוממת וה-ש שורקת. שריקה היא עוצמת הביטוי וההבעה. חש היינו לשתוק – לא להביע, להתאפק מלהביע. שתיקה בנפש היא הכנעה – איפוק. בהיות ה-מ דוממת יש בה בטול, לכן היא שייכת לחכמה, כי חכמה היא בטול. ה-ש שורקת.
