בנפש הפעולה הראשונה, “מל”, היא מעשה האדם – “ומלתם את ערלת לבבכם”, בחירת האדם החפשית. אבל הפריעה אינה פעולת האדם, כפי שכותב בעל ההילולא של היום במאמר המקורי של ברית מילה, אלא “ומל הוי’ אלקיך”. בחסידות מוסבר שאני יכול לחתוך בלבי רק את הרע הגלוי, “ומלתם את ערלת לבבכם”, אבל איני מודע לתת-מודע שלי. הקרום הדק מסמל את התת-מודע, את הרע הנסתר שיש אפילו אצל צדיקים. אפילו אצל הרביים בחב”ד היו פעמים שבכו ועשו תשובה מתוך המחשבה שאולי יש לי בתת-מודע איזה רע נסתר. תיקון התת-מודע נקרא פריעה, וזו פעולת ה’. אם עשיתי כל שביכולתי בחיתוך הרע הגלוי ה’ גומר את המלאכה ועושה את הפריעה. אם זו פעולה מלמעלה למטה, אולי ה’ עושה זאת על המקום – מי אומר שצריך כל כך להפריד ביניהם? אני צריך לעשות את המילה וה’ את הפריעה.
מילה ופריעה בנפש האדם

לפי פירוש החסידות הנמלה בוחרת ללכת לפה הנחש – הצדיק נכנס לתוך החקירות של הפילוסופים הכופרים בהשגחה פרטית, בבחירה חפשית וכו’.
לפי פירוש החסידות הנמלה בוחרת ללכת לפה הנחש

היו גדולי הפילוסופים – כתוב שמשיח צריך לתקן את כולם, ואחת הנשמות שהוא צריך לתקן היא ברוך שפינוזה. אחד התיקונים החשובים של מלך המשיח הוא לתקן את ברוך שפינוזה.
אחת הנשמות שהוא צריך לתקן היא ברוך שפינוזה

מה המכנה המשותף בין אלברט איינשטיין לדוד בן גוריון? היה להם מכנה משותף מאד חזק, שניהם אמרו בפה מלא כמעט אותן מילים, אותו משפט. כששאלו אותו לגבי אמונה באלקים, שניהם אמרו – בנפרד, בלי תיאום ביניהם – ‘אני מאמין באלקים של ברוך שפינוזה’.
ברוך שפינוזה = אבישי בן צרויה = ובחרת בחיים. שפינוזה לא האמין באלקים פרסונלי וממילא לא האמין בבחירה חפשית אלא בדטרמניזם, והוא אמר שכל היקום הוא מחשבה והתפשטות, שבעצם הם דבר אחד.
אלקים של ברוך שפינוזה

מיד אחרי מלחמת ששת הימים, כשהשווער שלי עבר ברובע היהודי הערבים יצאו מהבתיהם והשתחוו אפים ארצה. המצב הזה השתנה היום…
מיד אחרי מלחמת ששת הימים, הערבים יצאו מבתיהם והשתחוו אפים ארצה

מישהו שאל מה אני חושב על בן גוריון, האם הוא היה יותר טוב מביבי נתניהו או לא. אמרתי שלא הייתי רוצה את בן גוריון, אבל בכל אופן אני חושב שהוא יותר טוב. קודם כל, אולי הוא יותר ישר – איני מכיר לא את זה ולא את זה לעומק. אני חושב שהממסד כרגע מושחת מכל הבחינות, ויתכן שהוא היה פחות. חוץ מזה, המורל בצבא ירד פלאים – מדיניות מוכתבת, על פי השקפת עולם – והוא היה יהודי יותר גאה, הצבא היה יותר חזק, אף שלא הייתי בוחר בו.
מישהו שאל מה אני חושב על בן גוריון, האם הוא היה יותר טוב מביבי נתניהו או לא.

יש בחסידות פירוש אחר לגמרי, שהצד השוה הוא שהנחש הוא הסטרא-אחרא, אבל מפרש שהנמלה היא צדיק הדור, החכם שבדור. הרבי מלך המשיח הוא הנמלה. השאלה היא מה עושה הרבי מלך המשיח, שהוא הנמלה הקדושה, בתוך הפה של הנחש-הסט”א? הנחש הוא לא סתם סט”א שם, בעולמות הטמאים, אלא מסמל מישהו בעולם הזה. כתוב שהנחש – לשון ניחוש – הוא הפילוסופים הכי מעמיקים, האפיקורסים, של העולם הזה.
הנמלה היא צדיק הדור

מהו הסוד של הנמלה בפה הנחש, הסיפור של הסבא דמשפטים? הפשט בזהר, לפי האר”י הקדוש, שהנחש הוא הסטרא-אחרא והנמלה היא אחד שהסטרא-אחרא כאילו טורפת אותו, לא טורפת לגמרי, אבל מחזיקה אותו בפה ולא נותנת לו לנוח, כמו כף הקלע. הנמלה היא גלגול נשמה של אחד שלא התעסק בעולם הזה במצות “פרו ורבו” – לא הוליד ילדים – לכן זה קשור לברית מילה.
“פרו ורבו” – זה עסק, ואחד שלא התעסק בעולם הזה ב”פרו ורבו” הוא הנמלה שנמצאת בפה הנחש, והנחש זורק אותו – כמו בכף הקלע – ולא נותן לו לנוח. עד שבא היבם – זה קשור לאחד הסודות העמוקים בקבלה, סוד היבום – ומתקן את הנמלה, וממשיך את הנשמה בתוך הילד שהוא מוליד מהיבמה. זה הפשט של האר”י בהסיפור – בהחידה של הנמלה בפה הנחש.
הסוד של הנמלה בפה הנחש. הנמלה היא גלגול נשמה של אחד שלא התעסק בעולם הזה במצות “פרו ורבו”

סנבלט שנא את היהודים, והוא אומר “היהודים האומללים האלה”. הוא ראה כמה יהודים שמתחילים לבנות את בית המקדש – כמה משיחיסטים – והוא אמר שהיהודים האומללים האלה לא יצליחו לעשות כולם. היה לסנבלט חבר טוביה – שני חברים טובים, שדברנו עליהם כמה פעמים – ושניהם ניסו ככל יכולתם למנוע מהיהודים את המשיחיות שלהם, את החזרה לירושלים ובנין המקדש. הביטוי שם הוא היהודים האומללים. הרושם שהיהודים אומללים, במיוחד כשמנסים ליזום משהו, הוא רושם שנשאר עד עצם היום הזה. אם כן, צריכים להפוך את היהודים האומללים למכבים וחשמונאים.
סנבלט שנא את היהודים, והוא אומר “היהודים האומללים האלה”.

יש מי שחותכים לו את הערלה ומרגיש נורא אומלל, שחתכו לי. המפרשים אומרים שהתגובה הראשונה לכריתה היא חולשה – שנמשכת לאורך ימים – חולשא דגופא תוקפא דנשמתא. כמו שיש היום, ר”ל, שמתנגדים לברית מילה, כי אומרים שמחלישה. אכן, הרמב”ם (שיוצאים מיום ההילולא שלו, כ’ טבת) כותב במו”נ שטעם ברית מילה הוא להחליש את התאוה. אבל יש אחד שהוא בעל תאוה, הוא בהמה – כמו ששמענו במאמר של הרבי – והוא נורא אומלל כשמחלישים לו את התאוה.
יש מי שחותכים לו את הערלה ומרגיש נורא אומלל