ה’ אומר לאיוב – אתה צדיק, אבל שום צדיק לא יכול להכניע את הרשע. בפשטות צדיקים היום זה כל האנשים הטובים, ואומרים שכל האנשים הטובים יחד לא יצליחו לשבור את הרשע של החברה – זה מקרה אבוד לחלוטין. כל הצדיקים הללו הם כל האהרנים, עד אהרן ועד בכלל – צדיק גמור במדה מסוימת (גם בצדיק גמור יש דרגות שונות). לכל האנשים הכי טובים בעולם אין שום סיכוי לשבור את הרשע שיש בעולם, רק ה’ יכול. ה’ לא עושה זאת, כי בכך מוכיח שהוא “מלך הכבוד”, כנ”ל.

משהו מאד אקטואלי – הסוף הסוף הוא שאין לך שום סיכוי להתמודד עם הרשע בעולם הזה. זה הסימן המובהק שאינך אלקים, וגם אינך מבין אותו, וממילא כל טענותיך שוא. למה? כי אתה לא יכול לשבור את הרשעים.

מלך צריך תכשיט, מהכתר ומטה, בשביל “מלך ביפיו” והתכשיט הוא הכח לשבור את זרוע הרשעים.
כאשר ה’ מופיע מתוך הסערה ומוכיח את איוב, הוא פותח בששה פסוקים שהווארט שלהם הוא – רק אני יכול לשבור את זרוע הרשע, ואתה לא יכול. שיא כל התוכחה, שאיוב לא צדק, ה’מכה בפטיש’ שאיוב טעה הוא שאיוב לא יכול לשבור את הרשעים בעולם אלא רק ה’ יכול.

גם השם בו ה’ התגלה לאבות, א-ל ש-ד-י, שוה בדיוק משה בגימטריא. כלומר, האלקים של האבות היה אתה עצמך, אבל דע לך שיש יותר מזה – “ושמי הוי’ לא נודעתי להם”,

זו נקודה יסודית – יש השתלשלות עד האצילות ועד בכלל ויש למטה מאצילות, ולא ראי זה כראי זה כלל. סדר ההשתלשלות למטה מאצילות מוליד יש ודבר נפרד שהופך להיות ע”ז, אבל אצילות אינה נפרדת כלל. החידוש הוא שמותר לדבר בלשון של “אלקי האלקים” – שאפשר לומר שיש אלקים וגבוה מעל גבוה שומר. בכל אופן, זה חידוש שאפשר לפרש “הודו לאלקי האלקים” כפשוטו – לא מלאכים או שרים – והכל בקדושה.

מה ההבדל בפשט? כהם אומרים שקוראים לה’ “אלוק דאלקיא” ה”אלקיא” הם באמת שרים וכחות נפרדים בבריאה, ואלקים יושב בשמים – בראש עולם הבריאה, אין להם השגה באצילות. הם מדברים על ישויות בסדר ההשתלשלות של העולמות התחתונים בי”ע.

כל הציור שיש אלקים ומעליו גבוה מעל גבוה עוד אלקים מזכיר בהשקפה ראשונה, בלי להתעמק, את הסט”א. בכלל לא נשמע מהקדושה. הרי כתוב שהסט”א “קרו ליה אלהא דאלהיא” – הם לא כופרים ממש, אלא אומרים שה’ הוא אלקי האלקים. זו לשון הזהר שגם מובאת בתניא. אז מה ההבדל בין הסט”א לבין “אלהים אלהיך אנכי”, ובפרט הפסוק “הודו לאלהי האלהים”.

מה שמשה רבינו הוא אלקים זה בגלל שהוא נשמה דאצילות. מי שהוא נשמה דאצילות אפשר לכנות אותו – כמה שנשמע קשה – אלקים. “האלקי רבינו יצחק”, האריז”ל, ומשה רבינו נקרא אלקים. כל עולם האצילות הוא אלקות, ועל נשמה דאצילות מותר לומר אלקים, ויחד עם זה הוא גם הבל – אותו אלקים הוא הבל.

משה רבינו התחנן לה’ תקטו תפלות להכנס לארץ, ואומרים לו – אדוני, לא, התפלה לא התקבלה. שוב, זה עונש על כך שנעשה אלוק – ה’ עשה אותו
http://jewish-education.info/twitter/mshh-rbyno-hthnn-lh-tqto-tphlot-lhkhns-larts/

אתה עשית מצוה, ולא משלמים לך על זה. – אתה משלם! בזבזת זמן ואנרגיה, ובסוף מקבל סטירת לחי – סטרו ויצא. עכשיו נראה אם זה היה לשמה או לא לשמה.